נכתב על ידי עביר קובטי, יועצת תקשורת ופעילת חד"ש.
האישור שסיפקה ועדת השרים להצעת החוק שאוסרת על האזרחים הערבים לציין את הנכבה אינו רק צעד אנטי דמוקרטי ופאשיסטי בלשון המעטה. הוא מעיד עד כמה רחוק יכולה הממשלה הנוכחית ללכת, ולאן היא עלולה להוביל את המשטר.
עם שסבל מדיכוי, שחלקים ממנו נאלצו להסתיר את זהותם כדי לא להיענש וכדי לא לאבד את חייהם, עושה היום בדיוק אותו דבר לחמישית מאזרחי המדינה. הרי משמעות הצעת החוק המדוברת היא כי ציון הנכבה, שהיא חלק מהזהות והנרטיב שלי – אסור. כלומר, אצטרך להימנע מציון אירוע מכונן בהיסטוריה של עמי, או לחלופין לציינו בסתר, אחרת אענש ואכנס לכלא. כך, ביום עצמאות המדינה, בוחרת הממשלה לכלוא, למחוק ולרמוס את הזהות והשאיפה לעצמאות של עם אחר. והרי הנכבה מבחינתנו אינה נחלת העבר בלבד, אלא תהליך שנמשך עד היום.
מדיניות זו מעידה על פחדיה של הממשלה מלהתמודד עם העובדות, עם האתגר שמציבה לה חמישית מהאוכלוסייה, שהינה חלק מעם שדורש הכרה בעוול שנגרם לו עם הקמת מדינת ישראל, ותיקונו. חלק מעם שמדינת ישראל מסרבת להכיר בזכותו להגדרה עצמית וממשיכה לדכא אותו באופן יומיומי. כך, הממשלה מפחדת מזיכרון והיסטוריה, וממיליון מאזרחיה.
התרגלנו במשך השנים שהכל נעשה בשם הביטחון. כל דיכוי והפרה בוטה של זכויות האדם של העם הפלסטיני על ידי מדינת ישראל מקבלים לגיטימציה מקיר לקיר בשם הביטחון. גם להצעת חוק פאשיסטית זו, כבר נמצא התירוץ האולטימטיבי: מניעת הסתה נגד המדינה. אין תירוץ טוב יותר כדי למנוע ביקורת והתנגדות ציבורית לחוק זה. הפרה הקדושה, הביטחון, משכנעת למדי. "אירועי הנכבה עלולים להיות במה להסתה נגד המדינה", מתרצים לעם, והעם אוכל. כל מה שלא בתלם הוא בגדר הסתה. דמוקרטיה לתפארת!
את האוכלוסייה הערבית הצעה זו לא תרתיע. דבר לא ימחק לנו את הזיכרון ואת הזהות. לשם כך צריכה הממשלה להשקיע הון עתק בפיתוח תרופה או מכונה שגורמת לאיבוד זיכרון טוטאלי, ולהפעילה על מיליוני הפלסטינים בתוך ישראל, בשטחים הכבושים מ-1967, במחנות הפליטים ובכל רחבי העולם, ולהשמיד את כל ספרי ההיסטוריה, שכתבו היסטוריונים (בין השאר גם יהודים) על הנכבה. או לחילופין, להשמיד עם שלם. את זה לעולם לא יצליחו לעשות, גם אם יש בממשלה מי שמפנטזים על כך. גם אם יושמד העם, הרי הריסותיהם של יותר מ-500 הכפרים העקורים מ-1948, יישארו. אלא אם ימציאו פצצות ממוקדות לשטחי כפרים קטנים.
במקום לפתח דרכים נואשות למחוק היסטוריה, עובדות וזיכרון קולקטיבי, כדאי לחשוב איך לפתור העוול ההיסטורי ולתקנו. הרי בלי הכרה בעבר, התמודדות עם ההווה, ושאיפה לעתיד משותף, אי אפשר להגיע לכלום.
אנחנו לא נפחד. נמשיך לציין את הנכבה. גם כשאחרים חוגגים עצמאות במדינתם נמשיך לקיים אירועי אבל. כמה שלא תנסה, הממשלה לא תצליח למחוק היסטוריה שלמה בעזרת חוק גזעני. מי שצריך לפחד הם כלל אזרחי המדינה, שהורסת בעצמה את "דמוקרטיית המזרח התיכון".
