המפלגה העממית הימנית זכתה במספר הקולות הרב ביותר בבחירות שנערכו ביום ראשון האחרון בספרד, אך הפסידה את הרוב המוחלט שלה בפרלמנט. השמרנים קיבלו 28 אחוז מהקולות ויחזיקו ב-123 מושבים בפרלמנט. תוצאה זו משמעה כאב ראש לא קטן למנהיג המפלגה, ראש הממשלה מריאנו ראחוי, שיאלץ להחליט אם להקים ממשלה עם יריבה פוליטית, או שמא לנסות ולשלוט עם ממשלת מיעוט. אם יחליט ראחוי להקים ממשלה קואליציונית, ההערכות הן שהמשא ומתן הקואליציוני יימשך שבועות רבים.
אלברטו גארסון, מנהיג חזית השמאל המאוחד של הקומוניסטים (צילום: מונדו אובררו)
המפלגה הסוציאליסטית הגיעה למקום השני בבחירות אחרי שקיבלה 22 אחוז מהקולות והיא תחזיק ב-91 מושבים. זו המפסידה הגדולה בבחירות שאיבדה 20 אחוז מבוחריה. מפלגת פודמוס (אנחנו יכולים) החדשה, הדוגלת בהתנגדות לצנע ונחשבת מקורבת למפלגת סיריזה היוונית, הגיעה למקום השלישי עם 20.6 אחוז המעניקים לה 69 מושבים, ואילו מפלגת הימין החדשה סיודאדנוס (אזרחים), היא הרביעית בגודלה עם 13.9 אחוז המעניקים לה 40 מושבים.
אלברט ריברה, מנהיג מפלגת סיודאדנוס בן ה-36, אמר שהבחירות מסמלות עידן חדש לצעירים ספרדים כמוהו: המצביעים רוצים שינוי בכיוון הפוליטי. הוא אמר לתומכיו ש"ספרד רוצה לנוע לכיוון השמאל". לדבריו, "התוצאות מראות בבירור שלמפלגת השלטון אין מנוס מלפתוח בשיחות קואליציוניות עם המפלגות האחרות".
מנהיג פודמוס, פאבלו איגלסיאס, מרצה למדע המדינה בן ה-37 ולשעבר מפעילי הנוער הקומוניסטי, אמר ש"כוחות השינוי רשמו התקדמות גדולה" בעקבות תוצאות הבחירות והזכייה של המפלגה החדשה ב-69 מושבים בבית התחתון של הפרלמנט. איגלסיאס אמר לתומכיו במדריד, כי פודמוס זכתה ביותר קולות מכל מפלגה אחרת בקטלוניה ובחבל הבאסקי וסיימה במקום השני באזורי הצבעה חשובים כמו מדריד וולנסיה. "ספרד לא תהיה שוב אותו הדבר, ואנחנו שמחים. המאבק שלנו בשחיתות ממשיך", הוסיף.
יצוין ש"איחוד השמאל" של המפלגה הקומוניסטית זכה ב-16 מושבים בקואליציות אזוריות יחד עם כוחות נוספים: "האיחוד עממי" במדריד (2), "אן קומו" (ביחד) בקטלוניה (12), "פודמוס קומפרומיס" במחוז ולנסיה (12), "פודמוס – השמאל המאוחד" במחוז גליסיה (6). כמו כן, המפלגה הלאומית הבסקית השמאלית "בילדו" השיגה שני מושבים.
המנצחת הגדולה בבחירות היא פודמוס השמאלית. את ניצחונה במערכת הבחירות הכלליות בספרד ניתן להבין רק אם חוזרים ארבע שנים לאחור, אל הימים בהם רוח המחאה של "האביב הערבי" במזרח התיכון נשבה לכיוונה של אירופה והוציאה מאות אלפים זועמים אל רחובות ספרד בקיץ 2011.
בצלו של המשבר הקפיטליסטי רחב ההיקף, שהוביל לאבטלה גבוהה ולקיצוץ חד בהוצאות הרווחה של הממשלה, נפער סדק גדול באמון הציבור במדיניות הניאו–ליברלית של ממשלת המפלגה העממית של ראחוי. חלק לא מבוטל ממנהיגי פודמוס היו פעילים באגף השמאלי של אותה מחאה חברתית. נציג נוסף של המחאה, הוא הפעיל הקומוניסטי הצעיר אלברטו גארסון, שעמד בראש השמאל המאוחד בבחירות.
יש להעיר, שמנהיגי פודמוס עשו כל שביכולתם כדי לטרפד הליכה משותפת עם השמאל המאוחד. אך בכמה מחוזות (כגון קטלוניה, ולנסיה וגליסיה) פעילי פודמוס מן השורה החליטו אחרת והקימו רשימות משותפות.
ייתכן מאוד שבקרוב יתקיימו בספרד בחירות נוספות, וזאת עקב אי–יכולתו של ראחוי להקים ממשלה חדשה. במקרה כזה, שאלת הברית בין פודמוס לשמאל המאוחד תעלה שוב על סדר היום. יש הסבורים, שרשימה משותפת כזו יכולה לגרום לרעידת אדמה פוליטית.
הקולות של הימין ושל השמאל: שווים ושווים יותר
שיטת הבחירות בספרד מעוותת למדי והיא משרתת את שתי המפלגות הגדולות: השמרנים והסוציאליסטים. על פי תחקיר של העיתון "אל פאיס" הרואה אור במדריד ושפורסם ביום שני האחרון, כדי להשיג מושב אחד בפרלמנט, בממוצע, על כל מפלגה לגייס כ-70 אלף קולות. אילו נקבעו כל התוצאות לפי מפתח זה, "איחוד השמאל" היה מקבל תוספת גדולה: 11 חברי פרלמנט נוספים. אבל שיטת הבחירות עוותה כך שהשמרנים זכו ב-123 חברי פרלמנט במקום 103 המגיעים להם על פי יחס פרופורציונאלי. בבחירות האחרונות, כדי שאחד ממועמדיה ייבחר, המפלגה השמרנית הייתה זקוקה רק ל-58 אלף פתקי הצבעה ואילו איחוד השמאל של הקומוניסטים היה זקוק ל-462 אלף קולות. דמוקרטיה נוסח ספרד.
