מאת קלמן אלטמן

אינני שש להתפלמס עם א"ד, אבל לא אוכל להשלים עם פרסום עמדות שנראות לי אנטי-מרקסיסטיות בעליל בעיתון מפלגתי. תיאור המתרחש באוקראינה כ-"ברית הבוזזים" (כך במאמרו ב-"זו הדרך", 16.4) – ברית בין האוליגרכים הרוסים לבין האימפריאליזם האמריקאי שמטרתה לבזוז את אוקראינה לפי הכלל "שמור לי ואשמור לך" – הוא תיאור הזוי וללא קשר עם המציאות. יש מפלגות שמסתייגות מסיפוח קרים ע"י רוסיה, אבל באף ביטאון של מפלגה קומוניסטית בעולם לא יימצא "ניתוח מרקסיסטי" לפיו "האוליגרכים הרוסים הגיעו להסכמה עם המערב המתבססת על פוליטיקה של בוזזים".

א"ד מצטדק בכך ש"ראוי לזכור כי התנועה הקומוניסטית הבינלאומית כבר לא קיימת כתנועה מאוחדת… לכן אין זה מפתיע שמפלגות קומוניסטיות מארצות שונות מנתחות באופן שונה את הנעשה בזירה הבינלאומית". אבל אם כולן מבססות את ניתוחן על התורה המרקסיסטית, אין פלא שהן בדרך כלל תמימות דעים באשר להבנת המציאות הפוליטית. ואם אתה מגלה, חבר א"ד, שהתנועה הקומוניסטית, רובה ככולה, הגיעה למסקנות פוליטיות שונות משלך, עליך לבדוק היטב את הניתוח התיאורטי שלך. הבה נעשה את זה ביחד.

במאמר הראשון שפרסמת בנושא (שכותרתו "משחקים אימפריאליסטיים", "זו הדרך", 26.3) אתה כותב כי "כבר ב-1848 כתבו קרל מרקס ופרידריך אנגלס במניפסט הקומוניסטי כי אחת הדרכים בהן פועלת הבורגנות כדי להתגבר על המשברים התכופים הפוקדים את הכלכלה הקפיטליסטית, היא השתלטות על שווקים חדשים. נראה, כי זו היא גישתם של בעלי ההון באיחוד האירופי וברוסיה, אשר מתכננים לבזוז את אוקראינה".

אני שמח שאתה מסתמך על כתבים  מרקסיסטים  מקוריים, אבל שים לב שהקפיטליזם מתפתח ומשתנה בהתמדה, ובשנת 1917 פרסם לנין את חיבורו "אימפריאליזם – השלב העליון של הקפיטליזם", בו ניתח את הרקע להתפתחותן של המדינות האימפריאליסטיות שהשתלטו על יבשת אפריקה ושאר ארצות העולם השלישי, בחיפושן אחרי חומרי גלם ושווקים חדשים, כאשר היריבויות ביניהן הובילו למלחמת העולם הראשונה.

בזה אומנם לא תמה ההתפתחות האימפריאליסטית. בתום מלחמת העולם הראשונה קמה ברית-המועצות, ובתום מלחמת העולם השנייה הפכה השיטה הסוציאליסטית לשיטה עולמית. עמים משועבדים רבים השתחררו מהעול הקולוניאליסטי, והאימפריאליזם האמריקאי הפך להיות הכוח הקפיטליסטי הדומיננטי בעולם. החלה "המלחמה הקרה", שמהותה הייתה המאמצים הבלתי נלאים של האימפריאליזם העולמי – בעיקר האמריקאי –  לגלגל חזרה את "השטיח האדום" של הסוציאליזם, להפיל משטרים מתקדמים עצמאיים, ולהשליט עליהם אנשי צבא ורודנים ימניים. ארה"ב, בעזרת סוכני הסי.אי.איי, הצליחה להפיל את ממשלתו של לומומבה בקונגו (לומומבה עצמו נרצח במהלך ההפיכה), של סוקארנו באינדונזיה (הפיכה שלוותה בטבח של כמיליון אנשים), של איינדה בצ'ילה (תוך דיכוי המוני וקטלני של השמאל והאיגודים המקצועיים), וכך גם בשורה של ארצות באמריקה הלטינית. מיליוני בני אדם נוספים מצאו את מותם כאשר ניסתה ארה"ב להדוף את הקומוניסטים בווייטנאם, בלאוס ובארצות נוספות באסיה.

ושוב חל שינוי באופי האימפריאליזם האמריקאי. בעקבות העלייה הגדולה במחירי הנפט והגז בעולם אחרי 1973, הפכו חברות הנפט הגדולות לכוח הדומיננטי בכלכלה העולמית, וקבעו את מטרותיו החדשות ואת דרכי הפעולה של האימפריאליזם האמריקאי. בעשרים השנים האחרונות, ההיסטוריה של האימפריאליזם האמריקאי הייתה רצופה במלחמות לשם השתלטות על שדות נפט וגז ועל הצינורות אשר מובילים אותם אל השווקים. זה הרקע למלחמות העקובות מדם באפגניסטן, בעיראק, בלוב, בדרום סודאן ובסוריה. זהו גם הרקע למלחמה הכלכלית (סנקציות וחרם) נגד איראן, שנועדה לשבור אותה מבחינה משקית וכך להיפטר מיריב בשוק הנפט המזרח-תיכוני.

מי שבלמו את ההשתוללות האימפריאליסטית הזאת היו רוסיה (שנחלצה לעזרת איראן וסוריה) וסין (שבונה צינור גז מטורקמניסטן לסין, ובכך מנטרלת את התוכנית האמריקאית להנחת צינור מטורקמניסטן, דרך אפגניסטן, אל פקיסטן והודו). מסיבה זאת, ארה"ב מעוניינת לנטרל את רוסיה, אשר הפכה מטרד בלתי נסבל במזרח התיכון. ויקטוריה נולנד, סגנית שר החוץ האמריקאי לענייני האיחוד האירופי, הכריזה  בדצמבר 2013, בנאום בפני כינוס קרן ארה"ב-אוקראינה, שארה"ב כבר השקיעה 5 מיליארד דולר על מנת ליצור אוקראינה "בטוחה ודמוקרטית" – כלומר, על מנת לקרב את כוחות נאט"ו אל הגבול הרוסי. ארה"ב מבקשת לבודד כלכלית את רוסיה, בעזרת סנקציות וחרם, ואילו א"ד מכנה יריבות זו בשם "הסכמה בין האוליגרכים הרוסים והמערב"! קשה להתווכח עם מי שמסתמך על "ניתוח מעמדי" על בסיס ציטטות מהמניפסט הקומוניסטי…