ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל הודיע הבוקר (חמישי) שמצטרף לשביתה ביום ראשון הקרוב נגד המלחמה ולמען החזרת החטופים בעזה. הארגון "תומך בעובדים והעובדות המתכוונים לפעול לפי צו מצפונם, להזדהות ולקיחת חלק בפעילויות הצפויות ביום ראשון הקרוב הקוראות לפעול בכל דרך אפשרית להשיב את כל החטופים הביתה ולמנוע את הרחבת מעגל השכול, קריאה וזעקה שאין מוצדקת ממנה, ואין זה עניין פוליטי". יחד עם זאת, הארגון לא החליט לנקוט בצעדים ארגוניים ולהשבית כלי תקשורת.
זאת, למרות שלפי הארגון "השלכות המלחמה הן נוראיות והתמשכותה מביאה גם לפגיעות כלכליות במשק ולפגיעה בחוסנם הכלכלי של מקומות עבודה, מה שבהכרח עלול גם להביא לפגיעה בתנאי עבודה של עובדים ועובדות, נטל על משרתי מילואים ואף פגיעה בביטחונם התעסוקתי של עובדים". יצוין שהארגון גם לא מתייחס להרג של אנשי תקשורת ברצועה ובגדה בידי כוחות הכיבוש הישראלים. ביום שני האחרון נהרגו בתקיפת כוחות הכיבוש שישה עיתונאים באוהל שהוקם בכניסה לבית החולים שיפא בעיר עזה. בין ההרוגים הם אנס א־שריף, בכיר כתבי רשת "אל-ג'זירה" ברצועה, הכתב מוחמד קריקע, והצלמים אבראהים זהר, מוחמד נופל ומואמן עליוה.
בעקבות שתיקת הארגון, קבוצה של עיתונאים החלה השבוע בהחתמת הצהרה "נוכח האסון המתחולל ברצועת עזה בכלל, לאזרחי הרצועה ולחטופים, ומול המשבר הנורא של העיתונות בכל רחבי הארץ, מעשה ידיה של מדינת ישראל". "אנחנו מזועזעים מההרג המתמשך של עיתונאיות ועיתונאים בעזה. לפי הוועד להגנה על עיתונאים, 168 עיתונאים נהרגו בהתקפות ישראליות ברצועה. בשנת 2024 זכתה ישראל בתואר המפוקפק של המדינה שהייתה אחראית להרג של מספר העיתונאים הגדול ביותר במהלך השנה. אלה מהעיתונאים שהצליחו לשרוד ממשיכים לדווח יום-יום במציאות בלתי אפשרית, לא פעם תחת אש, ללא בתים לגור בהם, ללא תקשורת אינטרנטית ואספקת חשמל רציפות, ולא פעם ללא אוכל לעצמם ולבני משפחתם. אנו מביעים סולידריות מלאה עם הקולגות שלנו בעזה, דורשים שממשלתנו תפסיק באופן מיידי את הפגיעה בהם, ושתיפתח חקירה עצמאית של מקרי הרג העיתונאים", נאמר בה.
כמו בן, "בזמן שישראל הורגת עיתונאים בעזה, ומערערת פומבית על אמינותם של כלל הדיווחים העיתונאיים המגיעים מהרצועה, המדינה גם מונעת את כניסתה של התקשורת הזרה לסקר באופן חופשי, עצמאי ובלתי תלוי את הנעשה במקום. סיקור חופשי הוא אבן יסוד של חופש העיתונות, וחיוני ליכולת של אזרחי העולם – וגם של הציבור הישראלי – להבין מה בדיוק קורה בשטח, ומהי מידת האחריות של גופים וממשלות שונות לנעשה. אנחנו מצטרפים לדרישה של התאחדות עיתונאי החוץ בישראל, שפונה שוב ושוב לבג"ץ בדרישה לאפשר כניסה חופשית של עיתונאים לעזה, ועד כה הושבו פניה ריקם".
"כמי שנמצאים בלב העשייה העיתונאית בארץ, אנחנו מאוכזבים מכך שרבות ממערכות התקשורת בישראל מועלות בתפקידן. המחיר האנושי של המלחמה בעזה מושתק בכלי התקשורת, והקהל הישראלי לא זוכה לקבל את הכלים והידע שלהם הוא זקוק כדי לנתח את המציאות. התנהלות תקשורתית מגויסת זו, שנובעת מתפיסה שגויה בנוגע לטובת הכלל, מסתירה עובדות חיוניות על פעולות הצבא בעזה ובגדה המערבית, על השלכותיהן על התושבים הפלסטינים, על החטופים, על החיילים ועל כולנו", הדגישו והוסיפו "לאורך המלחמה נוצר מצב אבסורדי שבמסגרתו בכל מקום בעולם יודעים יותר על מעשינו בעזה ובגדה מאשר מה שאנחנו עצמנו יודעים. ונדגיש: הצנזורה הצבאית מכבידה את ידה בימים אלה, ופוגעת קשות בחופש העיתונאי, אבל הבעיה הגדולה ביותר של העיתונות בישראל היא הצנזורה העצמית. כדי להוסיף חטא על פשע, כמה מגופי התקשורת נותנים במה לקריאות מפורשות לביצוע פשעי מלחמה ואף לביצוע רצח עם, לצד הסתה גזענית מתמשכת. כלי התקשורת בארץ חייבים לדווח על פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות ולחקור מידע המגיע לפתחם בנוגע ללחימה בעזה. דווקא בתור עיתונאים ישראלים יש ביכולתנו לתרום תרומה קריטית לחקר האמת". "אנחנו קוראים לעיתונאיות ולעיתונאים להצטרף אלינו לקריאה הזו, וכן למערכות תקשורת, לארגון העיתונאיות והעיתונאים בישראל ולמועצת העיתונות לאמץ את דרישותינו", קראו.
יצוין שאתר "העין השביעית" מסר ביום שלישי האחרון שארגוני עיתונות בעולם חתמו על מכתב הקורא להפסיק את ההרעבה וההתנקשויות המכוונות בעיתונאים ברצועת עזה על-ידי ישראל.
"עיתונאים ברצועת עזה מורעבים למוות. לא במובן המטאפורי. לא באיטיות. אלא בכוונה תחילה ובזמן אמת, בעוד העולם צופה", "אדם אחד מכל שלושה ברצועת עזה נמצא כעת ללא מזון במשך ימים. בין הרעבים נמצאים עיתונאים, הקולות העצמאיים האחרונים שעדיין מדווחים מתוך רצועת עזה. אלה הם האנשים שאומץ לבם מעדכן את העולם על ההשפעה ההומניטרית הקיצונית של מלחמת ישראל ברצועת עזה. כעת, הם נאלצים למות מרעב".
"הקהילה העיתונאית והעולם נושאים באחריות עצומה; זוהי חובתנו להרים את קולנו ולגייס את כל האמצעים הזמינים לתמוך בעמיתינו. אם הקהילה הבינלאומית לא תפעל, מותם של העיתונאים הללו לא יהיה רק אסון מוסרי, אלא גם מותה של האמת עצמה ברצועת עזה. חוסר הפעולה שלנו יירשם בהיסטוריה ככישלון מונומנטלי להגן על עמיתינו העיתונאים ובגידה בעקרונות שכל עיתונאי שואף לקיים", נאמר עוד.
16 הארגונים החתומים על המכתב דורשים מישראל "מסירה דחופה של מזון, מים נקיים וציוד רפואי לכל העיתונאים ברצועת עזה דרך מסדרונות הומניטריים מוגנים", "סיום המצור על כניסת עיתונות זרה לרצועת עזה ואפשור לעיתונאים בינלאומיים לפעול בחופשיות", "חקירה והעמדה לדין של האחראים להרעבה והרג של עיתונאים בהתאם לחוק הבינלאומי", "התחייבות למנגנוני הגנה ארוכי טווח לעיתונאים הפועלים באזורי סכסוך". חתומים על המכתב בין היתר הארגונים עיתונאים ללא גבולות, הוועד להגנה על עיתונאים, מכון הבינלאומי לעיתונות ומרכז התקשורת הגלובלי של ז'נבה.
לחתימה על עצומת העיתונאים הישראלים:
journalists.against.war@gmail.com
לרשימת אנשי התקשורת שנהרגו ברצועת עזה (באנגלית):
עוד בנושא: https://zoha.org.il/139216/
