בנובמבר 2022 יצא לאוויר העולם השירות ChatGPT, ועד מהרה השתלט על השיח הטכנולוגי הציבורי. תומכי הבינה המלאכותית היוצרת הציגו אותה כזינוק נחשוני באינטליגנציה הקולקטיבית של האנושות. הם הבטיחו שהכלים החדשים יחליפו עובדים אנושיים במקצועות רבים וירחיבו את הנגישות לחינוך ולשירותי בריאות. רעיונות גדולים וספקולטיביים כאלה הם סוג השיח המועדף על חברות הטכנולוגיה הגדולות. הן רוצות שנדבר על השימושים העתידיים של הטכנולוגיה במקום להבין כיצד היא משמשת בפועל וכבר משפיעה על העולם כיום. לכן חשוב שנבין את יסודות הטכנולוגיה הזאת ועל מה היא מסתמכת.

לעליית הבינה המלאכותית שלושה מרכיבים עיקריים. הראשון הוא כוח חישובי מרוכז. ב-2006 החלה חברת אמזון לבנות חוות שרתים עצומות: דמיינו מחסן ענק של קמעונאות ברשת, אך במקום חבילות הוא מלא בשרתים מקיר לקיר. מתקנים עצומים אלה זקוקים לכמויות אדירות של חשמל. לאורך שני העשורים האחרונים התרחבו השרתים בקצב מהיר והפכו תשתית חיונית של האינטרנט ושל הפלטפורמות הדיגיטליות בהן אנו משתמשים מדי יום ביומו.

המרכיב השני הוא מידע. כלי הבינה המלאכותית דורשים כוח חישובי ממורכז אבל גם כמויות אדירות של דאטה. לשם כך אוספות חברות הטכנולוגיה כמויות אדירות של מידע מהרשת ומזינות אותו למודלים הללו. המרכיב השלישי הוא כסף. כדי לבנות תשתיות בסדר גודל כזה דרוש הון אדיר. לפי הערכות, חברות כמו OpenAI מפסידות מיליארדי דולרים מדי שנה. אך הן מהמרות על כך שכלי הבינה המלאכותית יהפכו רווחיים מתישהו בעתיד. הן יכולות ליטול על עצמן את הסיכון הזה משום שמאחוריהן עומדים כמה מהתאגידים הגדולים ביותר בעולם. ענקיות הטכנולוגיה מתעלות את ההון שלהן יותר ויותר לתחום הבינה המלאכותית.

זינוק במספר חוות השרתים

כיצד נראות תשתיות הבינה המלאכותית בפועל? אנו נוטים לדבר על "הענן" כאילו הוא דבר בלתי-מוחשי – מידע המרחף על גלי האתר. אך במציאות מאוחסן המידע הזה במתקנים מסיביים החייבים כמויות גדולות של מים ואנרגיה לתפעולם. מתקנים אלה צומחים במהירות מסחררת. בשנת 2018 היו בעולם 430 היפר-מרכזי-מידע; בשנת 2020 כבר היו 597 מתקנים כאלה; ועד סוף 2024 צמח מספרם ל-1,136. לפי קבוצת המחקר "סינרגי", 504 מתקנים נוספים כבר מצויים בשלבי בנייה או תכנון, בעיקר כתוצאה מהביקוש הגובר לכלי בינה מלאכותית. בין 40 ל-50 אחוזים ממרכזים אלה ממוקמים בארה"ב, אך הם צומחים גם בשאר העולם ובמיוחד בסין. שלוש השחקניות הגדולות – אמזון, מייקרוסופט וגוגל – מחזיקות יחד במחציתם.

ככל שמתקנים אלה מתרבים, כך גובר חששם של תושבי האזורים בהם הם מוקמים. מאחר שמתקן כזה צורך משאבים רבים, כאשר בונים חמישה או עשרה כמותם באותו אזור – מחמיר הלחץ על תשתיות המים והאנרגיה המקומיות.

יותר ויותר מתנגדים

ברחבי העולם, גדל מספר הקהילות המגלות התנגדות. חוות שרתים של גוגל צורכות בממוצע 550 אלף גלון מים ביום, או בערך 200 מיליון גלון בשנה, בעיקר למטרות קירור. כפי שהמחשב הביתי שלכם מתחמם בעקבות שימוש אינטנסיבי, יוצרים מתקנים מסיביים אלה, המאכסנים עשרות אלפי שרתים הפועלים ללא הפסקה, כמות אדירה של חום. לכן יש צורך במים ובמערכות מיזוג אוויר לוויסות הטמפרטורה.

בין 2022 ל-2023 עלתה צריכת המים של שרתי גוגל ב-20%, וצריכת המים של שרתי מייקרוסופט ב-34%. אפשר רק להניח שנתון זה מוסיף לעלות. ברדיפה אחר מקסום רווחים, חברות אלה מקימות מתקנים באזורים נידחים ושחונים יותר, כמו אריזונה או חלקים מדרום ספרד, בהם מים הם ממילא משאב נדיר. באזורים אלה גם מתאפשר שימוש באנרגיה מתחדשת, מה שמאפשר לחברות להציג את המתקנים כ"ירוקים". אך במציאות, הם מטילים עול כבד על אספקת המים המוגבלת ממילא באזורים אלה.

אשר לאנרגיה, חוות שרתים צורכות כיום 3-2 אחוזים מצריכת האנרגיה העולמית. בארה"ב קרוב נתון זה יותר ל-5%. בשנת 2022, השתמשו חוות השרתים ותשתיות הקריפטו והבינה המלאכותית בכמות אנרגיה השקולה לצריכת האנרגיה השנתית של צרפת. סוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכה כי בשנת 2026 תוכפל צריכת האנרגיה שלהן ותשתווה בגודלה לזו של יפן – הכלכלה הרביעית בגודלה בעולם.

אשר לכיוון ההתפתחות, בשלהי 2024 אמר סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI: "אנחנו זקוקים להרבה יותר אנרגיה בעולם מכפי שהיינו צורכים בעבר. אנחנו עדיין לא מעריכים בצורה הולמת את צורכי האנרגיה של תעשייה זו". אלטמן הוסיף כי העולם עשוי להזדקק בקרוב לפתרונות גיאו-הנדסיים כדי להתמודד עם משבר האקלים, אלא אם תהיה פריצת דרך בשימוש באנרגיה גרעינית. במילים אחרות: אנו ממשיכים קדימה עם הבינה המלאכותית, יהיה המחיר אשר יהיה – ואם זה יהרוס את הכוכב, פשוט נמצא לזה פתרון הנדסי.

בעקבות פריצתה של חברת הבינה המלאכותית הסינית ,DeepSeek הכריזו אלטמן, מנכ"ל "אורקל" לארי אליסון ומסאיושי סאן מסופטבאנק, על השקעת ענק של 500 מיליארד דולר בבניית חוות שרתים גדולות אפילו יותר, תוך שימוש באנרגיה גרעינית. לדברי ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנוויידיה, הביקוש הגובר לכלי בינה מלאכותית ידרוש כוח חישובי גדול פי 100.

היכן האינטרס הציבורי?

לסיום, כמה שאלות. ראשית, מי רשאי להחליט באיזה סוג של טכנולוגיה נשקיע? האם צריך להשאיר את ההחלטה בידי מנכ"לים כמו אלטמן והואנג, או שעלינו להכריע בשאלה באופן דמוקרטי? מי רשאי להחליט להשקיע כמויות אדירות של אנרגיה, מים וחומרי גלם בטכנולוגיה שתועלתה עדיין לא ברורה דיה?

שנית, כמה כוח חישובי אנחנו באמת צריכים? האם עלינו לבנות אינסוף חוות שרתים, שישרתו אינסוף כלי בינה מלאכותית עם שימושים מפוקפקים – כלים שלעתים קרובות מועילים לרווחיהן של ענקיות הטכנולוגיה יותר מאשר לאינטרס הציבורי? החברות הללו מסתמכות על הביקוש הגובר לכלי בינה מלאכותית כדי להגדיל את רווחיהן, אבל זה לא אומר שאנחנו מוכרחים לשתף עם זה פעולה. שווה לשאול: כמה כוח חישובי אנחנו באמת צריכים? לדעתי, הרבה פחות מכפי שהן רוצות שנאמין.

המאמר פורסם באנגלית באתר "ביונירז" / תרגום: אסף טלגם