ריאיון עם עביר קופטי, חברת מועצת עיריית נצרת וחברת לשכת חד"ש.

המראיינת: מירב מיכאלי. פורסם ב"הארץ" (9.3)

הריאיון עם אביר קופטי נערך על רקע הסתייגותו של סכנדר קובטי, בימאי הסרט "עג'מי", מהניסיון להציגו כמייצג מדינת ישראל. להלן קטעים מהראיון.

עביר קובטי, כל ערביי ישראל עומדים מאחורי המשפט שאמר סכנדר קובטי?

אני מאוד קיוויתי. שיגיד את זה.

למה?

כדי לקלקל קצת את השמחה, כי אי-אפשר להמשיך ולטאטא את הדברים. הבנאדם ביטא מה שמיליון ומשהו אזרחים אומרים כל הזמן, אבל אף אחד לא רוצה לשמוע. כולם שמחו שיש סרט שמועמד לאוסקר, אבל אף אחד לא חשב שלאדם שמאחורי הסרט יש גם עמדות. וסף סוף הוא ביטא אותן. הוא אמר את האמת: המדינה לא מייצגת אותנו.

במה היא לא מייצגת אתכם?

במדיניות הכיבוש, במדיניות ההתנחלות, במדיניות הגזענות והאפליה. 80% מהנשים הערביות מובטלות, המון מעסיקים לא מקבלים ערבים לעבודה, תקציב הפיתוח – בקושי ארבעה אחוזים ממנו מגיעים לרשויות הערביות. נצרת עילית כבר כמעט בולעת את נצרת מרוב שהיא מתרחבת, ולנצרת אין אדמות להתרחב. החינוך – אני לא לומדת על העבר שלי, על הזהות שלי – אני לומדת על ההיסטוריה של העם היהודי. אני גם רואה את הפחד של המורים הערבים ללמד על ההיסטוריה שלנו, פחד שמשרד החינוך יפטר אותם…

את יכולה להבין את היהודים שהם מרגישים כל כך מאוימים?

כן, אני יכולה להבין את תחושת המיעוט בתוך מזרח תיכון ערבי; אני יכולה להבין שהאמירות של הנשיא האירני מפחידות; אני יכולה להבין את הטראומה של השואה, שאנשים עדיין חווים אותה עד היום; אני יכולה להבין את הדברים האלה. בוודאי. הבעיה שלי היא לא עם תחושת הפחד והאיום. הבעיה שלי היא עם איך שהמערכת הפוליטית משתמשת בתחושות האלה ועושה מניפולציות, כדי לעצום את העיניים של האנשים ולאטום להם את האוזניים. כי העם היהודי הוא לא היחידי שסבל. יש עמים אחרים שסובלים וצריך לראות את זה; זה הקושי שלי, שדווקא עם שסבל כל כך הרבה, לא יכול לראות מעבר לבית שלו…

את מרגישה נקרעת בין השייכות הישראלית שלך לבין הפלסטיניות שלך?

לא הייתי קוראת לזה שייכות. אני לוקחת ברצינות את האזרחות שלי ואני רוצה לתרום למדינה, אבל אני רוצה שהמדינה תתרום לי ושתתן לי להרגיש שהיא נאמנה לי, לא רק ליהודים שבה. אני נלחמת על האזרחות שלי, אני לא מוותרת עליה כי אין לי לאן ללכת. תקשיבי, את אוקטובר 2000 אני לא יכולה לשכוח, ראיתי גופות בעיניים שלי. זה דם שמופקר…

אילו הייתה היום יועצת לראש ממשלת ישראל בענייני הפלסטינים הישראלים, מה היית אומרת לו?

שיקשיבו לנו. לא מקשיבים לנו, לא רואים אותנו, לא את המצוקה שלנו ולא את הרצון שלנו להשתלב. הייתי מציעה שלא יראו אותנו כאויב או כבעיה דמוגרפית, אלא שיקשיבו וידברו איתנו.

הראיון המלא http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1155029.html