אמו של תושב הכפר בלעין, שנהרג מפגיעת רימון גז שירה עליו חייל, עתרה לבג"ץ בדרישה לחייב את הפרקליט הצבאי הראשי ואת היועץ המשפטי לממשלה לקבל החלטה בערר על סגירת תיק החקירה, וכן להעמיד לדין את החייל היורה ואת כל מי שיש לו אחריות פיקודית להריגת בנה.
מפגינים נגד הכיבוש בבלעין נושאים שלטים לזכרו של באסם אברהים אבו רחמה, יולי 2009 (צילום: אקטיבסטילס)
בעתירה, שהוגשה יחד עם הארגונים בצלם ויש דין, דורשת צובחייה אבו רחמה, אמו של באסם אבו רחמה, להפסיק את גרירת הרגליים, הסחבת, וההימנעות מפעולות חקירה בסיסיות ביותר שעשויות לשפוך אור על זהותם של האחראים להריגת בנה. השופט מני מזוז קבע היום כי המדינה תגיש את תגובתה לעתירה עד ל-25 במאי. בעתירה, שנכתבה על ידי עורכי הדין אמילי שפר עומר-מן ומיכאל ספרד, מציינים העותרים כי חלפו כשש שנים מאז הריגתו של אבו רחמה ז"ל, ולמעלה מארבע וחצי שנים מאז שנפתחה החקירה לבירור נסיבות הריגתו. למרות זאת עד היום טרם בוצעו פעולות חקירה בסיסיות. בעתירה כתבו עוה"ד שפר עומר-מן וספרד: "אבו רחמה נהרג מירי שהיה לכל הפחות רשלני של חיילי צה"ל, ותיק החקירה לבירור האחריות למותו נחנק לאורך שנים ע"י סחבת בלתי נסלחת של גופי החקירה והתביעה".
באסם אבו רחמה בן ה-30 נהרג באפריל 2009 מפגיעת רימון גז בעל טווח מוגדל בחזהו במהלך הפגנה בלתי אלימה נגד גדר ההפרדה בכפרו, בלעין. שלושה סרטוני וידיאו שצולמו בהפגנה הוכיחו כי אבו רחמה היה מצידה המזרחי של הגדר, לא נהג באלימות ולא סיכן את החיילים בכל דרך. הסרטונים מראים גם כי במהלך ההפגנה ירו חיילים נוספים רימוני גז ישירות על המפגינים, זאת בניגוד מוחלט להוראות הפתיחה באש. חקירת המצ"ח נפתחה ביולי 2010, ורק לאחר יותר מארבע שנים, ולאחר שהוגשה עתירה לבג"ץ, הודיעה המדינה כי התיק ייסגר "מחוסר ראיות". מחומר החקירה עולה כי במהלך האירוע נורה ירי מאסיבי בכינון ישיר ואף נעשה שימוש ברימוני גז בעלי טווח מוגדל למרות שטווחי הביטחון אסרו על שימוש באמצעי זה במתאר הספציפי של ההפגנות בבלעין. זאת ועוד, הלוחמים טענו במהלך חקירתם כי הם לא אומנו ולא תודרכו לשימוש ברימוני גז בעלי טווח מוגדל, ולא ניתנו להם הוראות כיצד לנהוג עם חימוש קטלני זה במסגרת התמודדות עם הפגנה אזרחית.
בסיכום העתירה נכתב כי הדרישה שהמשיבים יקבלו החלטה בערר באשר לנסיבות מותו של אבו רחמה, וכי יעמידו את המעורבים לדין בגין עבירות המתה – ולכל הפחות גרימת מוות ברשלנות – היא בגדר המינימום ההכרחי עבור משפחתו וקהילתו. אבו רחמה היה צעיר מוכר ואהוב בכפרו וכן בקרב ישראלים רבים. הוא היה איש שלום וחבר אמת לפעילי שלום ישראלים, בינלאומיים ופלסטינים רבים, ומותו היווה מכה קשה לכל חבריו וקרוביו. אך קבלת החלטה בערר נדרשת לא רק עבור קרוביו של אבו רחמה, צעד זה הוא חיוני ב משטר המכבד את ערך חיי האדם ואת ערכו של שלטון החוק, ובליבם של העותרים, הם מציינים, תחושה קשה על המידה המועטה של הגנה שמעניקה הפרקליטות הצבאית והאזרחית לאזרח פלסטיני חף מכל פשע הנפגע בשל שימוש בלתי חוקי בנשק במהלכה של סיטואציה אזרחית מובהקת.
עוד בנושא:
