"לא חשוב איפה אתה עובד. האם אתה עובד צווארון כחול או צווארון לבן; או האם אתה בעל מקצוע חופשי. כולם שובתים. בכל מקום יכולה לפרוץ לפתע שביתה למען תביעות העובדים או תוספות שכר. יכולה להיות זו שביתה בת יום אחד או שביתה לחודשים ארוכים. ככל שמספר השביתות גדל והמחאות תכופות יותר, אין איש כעת מופתע מעצם ההכרזה על שביתה". כך כתבה הפרשנית דינה ראשיד במאמר ארוך העוסק בניתוח גל השביתות הפוקד בשנתיים האחרונות את מצרים ושפורסם בסוף השבוע במהדורה האנגלית של העיתון "אל אהראם" ושכונה על ידה כ"גל השביתות ללא תקדים בתולדות מצרים".

בכתבה מתפרסמת רשימה ארוכה של שביתות שהתקיימו במצרים בשנתיים האחרונות וגם שיחה עם מארגן העובדים הוותיק כמאל עבאס אשר מסר לעיתון ש"אין בכך כל חידוש. זהו הסיפור הישן של מאבק העובדים בקפיטליזם. שביתות הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מתרבות העובדים בכל העולם". עבאס עומד על כך שרוב השביתות הן בלתי חוקיות ושאין החוק במצרים מעניק הגנה לשובתים ולראשיהם. אבל לדבריו, גל השביתות איננו מתמקד רק בשאלות השכר, אלא גם בשאלות הייצוג. "רוב העובדים שואלים את עצמם מדוע האיגודים המקצועיים אינם משרתים את האינטרסים שלהם. מדוע האיגודים משרתים למעשה את בעלי ההון או את הממשלה. והתשובה לשאלות אלה היא הקמת איגודי עובדים עצמאיים". אך עבאס הדגיש בריאיון: "בכל מקרה המפתח להצלחה בשביתה, ונרשמו ניצחונות רבים בשנתיים האחרונות, הוא איחוד השורות. אם העובדים מאוחדים, אין כח בעולם היכול לשבור אותם".  

אל המאמר המלא של דינה ראשיד:

http://weekly.ahram.org.eg/2009/942/feature.htm