מי זוכר שעד לפני כחצי שנה "הסכנה האיראנית" הייתה הסכנה הקיומית מספר אחת של ישראל? ארה"ב חתמה ביולי 2015 על הסכם הגרעין עם איראן – וכאילו עננה שחורה חלפה בשמי ישראל: איש בממשלת הימין אינו מתייחס עוד ל"הסכם המעמיד את ישראל בסכנה קיומית", כדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו. ההסתה בדבר "הסכנה הקיומית" האיראנית דעכה לה במהרה – ובעקבות הסרת הסנקציות בסוף השבוע נשמע רק קול מחאה חלושה מכיוון הממשלה – ואת מקומה של הסכנה הפרסית תפסה "סכנה קיומית" חדשה – "האויב מבפנים". קרי: הערבים והשמאל.
המתקפה המחודשת נגד המרחב הדמוקרטי הישראלי היא, הפעם, נרחבת יתר, גזענית יותר ופשיסטית יותר. היא כוללת מגוון רב של אמצעים: חקיקה, מעצר, שמועות, הצהרות, הכרזות ואף הפעלת גופים פרטיים – כולל עמותות מפוקפקות (ר' מאמר בעמוד 3 בגיליון השבוע של "זו הדרך"). והעיקר: המתקפה כוללת הסתה שלוחת רסן.
הרשימה ארוכה במיוחד: השתלת סוכנים בשוברים שתיקה, במוקד להגנת הפרט ובארגונים נוספים, מעצרו של פעיל תעאיוש מירושלים, עזרא נאווי, בעקבות כתבה ששודרה בערוץ 2; פיצוץ בידי המשטרה של מסיבת עיתונאים בירושלים של ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי (14.1) ועוד. אבל הדג מסריח מהראש, ראש הממשלה ושריו מלבים את ההסתה במתכוון ובמתואם. יו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ שולי מועלם, הגישה בשבוע שעבר הצעת חוק בדבר הוצאת הארגון שוברים שתיקה אל מחוץ לחוק. שרת המשפטים, איילת שקד, הגדילה לעשות ופנתה מעל דוכן הכנסת אל "ארגונים שחלק קטן מפעילותם נחשף לעין הציבור. אני מתכוונת לשוברים שתיקה, רבנים למען זכויות אדם, בצלם ותעאיוש שחבריהם ואנשים הפועלים בשמם היו מעורבים במעשים החמורים. את החזרה לחלקי המולדת ההיסטורית של העם היהודי הם מגדירים מזה שנים כקולוניאליזם וכוונתם להעביר בכך ביקורת על ישראל".
ההסתה הממשלתית המתעצמת, מזינה את הימין הקיצוני המטפח בכל כוחו השוואה מצמררת בין הרצח המחריד של המשפחה הפלסטינית בדומא לבין הפעילות נגד הכיבוש. "פעולות ארגוני השמאל המעודדים חרמות נגד ישראל הן פעולות טרור" אמר לאחרונה רב המתנחלים אליקים לבנון במסגרת הרצאה במוסד להשכלה גבוהה.
