בגוש המזרח-תיכוני המכונה "ציר ההתנגדות" חלים שינויים יסודיים בעקבות אירועי 2024-2023. אלה הציבו שאלות כבדות משקל לגבי עתידו והשפעתו באזור. לשאלות אלה נודעת חשיבות מיוחדת נוכח התמורות במאזן הכוחות האזורי כולו.

מתקפת חמאס באוקטובר 2023 שכונתה בפיו "מבול אל-אקצא", לרבות הטבח ביישובי עוטף עזה, הייתה נקודת תפנית בדרכו של הציר. זו הובילה לסדרת עימותים אזוריים, שהבולט ביניהם היה פתיחת חזית חדשה בדרום לבנון. האתגרים עמם מתמודד הציר החריפו בדצמבר האחרון בעקבות קריסת המשטר הסורי, שהיה אחד מעמודי התווך של הברית. נוסף למשטר אסד, כלל הציר את איראן, חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האסלאמי, אנצאר אללה (החות'ים) בתימן ומיליציות "הגיוס העממי" בעיראק ובראשן "גדודי חיזבאללה".

רבים סבורים כי למרות המכות הקשות שספג הציר, במיוחד בלבנון ובסוריה, הוא עדיין שומר על יכולתו להשפיע על המציאות האזורית. לפי הערכות שונות, חיזבאללה הצליח לשמור על חלק מיכולותיו הצבאיות למרות האבידות הכבדות שספג, כולל הפגיעה במוסדותיו וההתנקשויות במנהיגיו הבכירים. בתימן, תנועת "אנצאר אללה" המשיכה בפעילותה בים האדום המשבשת את נתיב הסחר הימי העולמי, ובכך הוכיחה את יכולתו של הציר להשפיע על אינטרסים גלובליים. בעיראק, הכוחות החמושים המזוהים עם הציר עדיין בעלי השפעה רבה בממסד הפוליטי והצבאי, וזאת למרות הלחץ האמריקאי הגובר על ממשלת עיראק. איראן המשיכה לספק תמיכה מדינית, צבאית ולוגיסטית לבעלי בריתה באזור, תוך הדגשת מחויבותה לציר ההתנגדות כמרכיב יסודי במדיניות החוץ שלה.

אתגרים חסרי תקדים

עם זאת, ציר ההתנגדות מתמודד היום עם אתגרים חסרי-תקדים המחייבים אותו לבצע הערכה מחדש של האסטרטגיה שלו וכליו. ברמה הארגונית, על הציר לבנות מחדש את הנהגתו ואת יכולותיו הצבאיות. כמו כן הוא ניצב בפני אתגר גדול בשמירה על התמיכה הציבורית בו, נוכח אובדן חייהם של רבבות וההרס בשטחי שליטתו ברצועת עזה ובחלקים נרחבים בלבנון והצורך הדוחק בשיקומם. אתגרים אלה הופכים מורכבים יותר עם החרפת הלחץ הכלכלי עקב הסנקציות המוטלות על איראן ועקב המשבר הפוליטי, הכלכלי והחברתי אליו נקלעה.

נוסף על כך ניצבים בפני הציר אתגרים מדיניים בינלאומיים, במיוחד נוכח ההתקרבות בין כמה מהמדינות הערביות לבין ישראל ושינוי המדיניות של ארה"ב באזור. עם זאת, ציר ההתנגדות שומר על כמה מקורות כוח שייתכן שיסייעו לו להתגבר על מכשולים אלה. ציר ההתנגדות עומד בפני פרשת דרכים אסטרטגית. אם לא יצליח לארגן מחדש את שורותיו ולפתח כלים חדשים ההולמים את ההתפתחויות האחרונות, הוא יאבד בהדרגה מכוחו ומהשפעתו.

הסוגיות איתן צריך להתמודד הציר

הצלחת חיזבאללה בשיקום דרום לבנון תאפשר לו לזכות מחדש באמון הציבור הלבנוני ביכולותיו, במיוחד לאחר אובדן הנהגתו ההיסטורית. אתגר דומה עומד ברצועה בפני חמאס, המתאמץ להישאר הגורם הדומיננטי בשטח. חמאס ייאלץ לתמרן בין שמירה על יכולותיו הצבאיות לבין ויתורים הנדרשים לשיקומה של הרצועה. זאת עקב החורבן האדיר שהותירה מכונת המלחמה הישראלית לאחר 7 באוקטובר ורבבות הקורבנות בנפש.

סוגיה נוספת היא חיזוק היכולות הצבאיות. נוכח אובדן חלק גדול מהארסנל של חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלאמי, בנייה מחדש של היכולות הצבאיות של הציר תזכה בעדיפות עליונה. בארגונים אלה סבורים שהציר חב את מעמדו והשפעתו ליכולותיו הצבאיות המתקדמות. חיזוקן יחייב לא רק למלא מחדש את השורות, אלא גם פיתוח אסטרטגיות מגננה ומתקפה עדכניות בהתבסס על לקחי המלחמה האחרונה.

אחד התנאים החשובים ביותר לעתידו של הציר הוא הבריתות המקומיות וההיפתחות לשותפים בזירות הפנימיות – בזירה הלבנונית, הפלסטינית או הכלל-ערבית. המלחמה הנוכחית איננה נקודת הסיום בעימות בין הציר לישראל. אחד האמצעים העיקריים בהם ישתמשו ישראל, ארה"ב ובנות בריתן נגד הציר היא ליבוי מתחים בזירות הפנימיות – בלבנון, בשטחים הפלסטיניים, בתימן ואפילו באיראן עצמה. הזירה הלבנונית היא רגישה במיוחד. לכן כדי לשמור על מעמדו שנשחק יצטרך חיזבאללה לשמור על השותפויות הבין-עדתיות ולשפר את יחסיו עם תנועת אמל.

גם לשינוי האסטרטגי בסוריה – נפילת משטר הבעת' ועלייתם לשלטון של כוחות אסלאמיים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים – יהיו השלכות על המאבק הפנימי בין זרמים שונים בתוך חמאס. זרם אחד בחמאס, בהנהגת ח'אלד משעל, מעדיף להתקרב לאחים המוסלמים, לשלטון החדש בסוריה, לתורכיה ולקטאר, ובה בעת להתרחק מאיראן. הזרם השני, המזוהה עם תומכיו של יחיא סינוואר ועם הנהגת הזרוע הצבאית ברצועה, מעדיף לשמור על הברית עם חיזבאללה, איראן וציר ההתנגדות. כל שינוי בעמדתו של חמאס ישפיע על מעמד הציר בכללותו. אובדן חמאס יהיה א רק אובדן של מרכיב מרכזי, אלא גם אובדן דריסת הרגל האסטרטגית בפלסטין ופגיעה בהיבט סמלי ואידיאולוגי חשוב של הציר.

בסופו של דבר, מרכיביו של ציר ההתנגדות הם עצמאיים ובעלי מאפיינים שונים. עתידו של הציר תלוי ביכולתו להסתגל לשינויים האזוריים והבינלאומיים ולאזן בין שאיפותיו האסטרטגיות לבין דרישותיה של המציאות החדשה בכל אחת מהזירות. למרות האתגרים הגדולים הציר עודנו כוח אזורי המסוגל להשפיע, וייתכן שיהיה לו תפקיד מרכזי בעיצוב המציאות באזורנו.

המאמר פורסם בעיתון "אל-אתחאד"

מערבית: אסף טלגם