אהוד אולמרט החליט לפרוש מהזירה הפוליטית ברעש גדול: בריאיון ל"ידיעות אחרונות" (29.9) הוא הכריז, כי משמעות ההסכם עם הפלסטינים, שהוא חותר אליו, היא – נסיגה בפועל כמעט מכל השטחים, אם לא מכל השטחים, כולל בירושלים, וכי שלום עם סוריה פירושו – נסיגה מהגולן.
אבל אם פניה של ישראל (אולמרט-לבני) לשלום תמורת כל שטחים (כמעט), לשם מה רוכשת ישראל 25 מטוסי "חמקן" (35F) ומקימה בשטחה בסיס צבאי אמריקאי?
מטוסי 35F הם מטוסי קרב כה משוכללים וכה סודיים, שארה"ב נמנעה עד כה למכור אותם למדינות אחרות. ההחלטה של ממשל בוש לאשר את מכירתם ממש ערב החילופין בבית הלבן, מעוררת שאלות קשות: מהי התמורה הפוליטית-צבאית, לה התחייבה ישראל הרשמית (אולמרט-לבני-ברק)? לאיזו מלחמה מיועדים מטוסי 35F, לאחר שממשל בוש הסביר, כי מכירתם לישראל "חיונית לאינטרסים של הביטחון הלאומי האמריקאי"?
הידיעה על מכירת מטוסי "חמקן" לישראל באה ממש בסמוך לידיעה, כי הקמת בסיס צבאי אמריקאי בישראל הפכה מתוכנית למציאות: לישראל כבר הגיעה מערכת ההתרעה החדשה, שנועדה לאתר טילים, כך נאמר, במרחק של 2,000 ק"מ. מערכת מכ"מ זו, תופעל בידי חיילים אמריקאיים, וכל המידע בה יישאר בשליטת הצבא של ארה"ב, שלפי שיקול דעתו יועבר מידע לישראל. ושוב נשאלת השאלה: לשם מה נחוצה לישראל מערכת מכ"ם כזאת, אם פניה בכלל לשלום עם כל שכנותיה (ר' דברי אולמרט לעיל)?
אך עסקי ההתחמשות אינם מסתיימים במטוסי 35F ובבסיס צבאי אמריקאי בישראל. לאחרונה אישר הקונגרס האמריקאי חבילת סיוע צבאי נוספת לישראל, בסכום של 300 מיליון דולר, הכוללת גם פצצות מסוג GBU 39, שייעודן – פגיעה במטרות מבוצרות. הפצצות האמריקאיות האלה, כך נמסר, מסוגלות לחדור קיר בטון שעוביו 1.5 מטר. ואחזור על שאלתי פעם שלישית: לשם מה נחוצות לישראל פצצות חודרות ביצורים, אם פניה בכלל לשלום תמורת החזרת כל (או כמעט כל) השטחים הכבושים?
המחשבה הראשונה המתגנבת לראש היא, שכל הנשק החדיש הזה, תוצרת ארה"ב, מסופק לישראל במיסגרת ההכנות למלחמה נגד אירן. בדיון באו"ם שנערך לאחרונה, אמרה שרת החוץ בממשל בוש, קונדוליסה רייס, כי אירן מסכנת את השלום במזרח-התיכון יותר מההתנחלויות. אך הנה הפתעה:
בריאיון שהוזכר לעיל אמר אולמרט, בין היתר, משהו חשוב על שיגעון הגדלות והמלחמה באירן. וכה אמר אולמרט: "אנחנו מדינה שאיבדה קנה מידה לגבי עצמה. חלק משיגעון הגדלות שלנו הוא הדיבורים שמושמעים כאן על אירן. ההנחה, שאנחנו הישראלים יודעים לטפל באירן היא דוגמא לאובדן פרופורציה".
אבל אם הדיבורים (קל וחומר המעשים) על מלחמה באירן הם חלק משיגעון, לשם מה הוקם בסיס המכ"ם האמריקאי בנגב? לשם מה נרכשו פצצות חודרות ביצורים? לשם מה נחתמה העסקה בדבר רכישתם של מטוסי 35F?
ישנה אפשרות, שכל הדיבורים של אולמרט על החזרת כל השטחים (כמעט) תמורת שלום עם הפלסטינים והסורים ועל שיגעון הגדלות הישראלי אינם אלא מעשה של הסחת דעת, של הונאה ציבורית: ממשלת אולמרט-לבני-ברק מכינה, בעזרת ממשל בוש, מלחמה נגד אירן (ואולי גם יעדים נוספים של "ציר הרשע"), אך כלפי חוץ משמיעה דיבורי שלום מתונים להפליא, המתובלים בריאליזם, שכבר מזמן לא נשמע במקומותינו: "אז אני שואל, למה להיכנס למלחמה עם הסורים, לאבידות, להרס לנזקים, כדי להגיע למה שאפשר להגיע בלי לשלם מחירים כבדים כל כך" (אולמרט בריאיון ל"ידיעות אחרונות").
אך ישנה גם אפשרות נוספת: הבוס האמריקאי נתן לעושי דברו בממשל הישראלי הוראה לשנות את סדרי הקדימויות הפוליטיים-צבאיים. מבחינתו של ממשל ארה"ב, הבעיה המציקה והסכנה המאיימת היא החלשות ההגמוניה העולמית האמריקאית מול רוסיה, סין, אמריקה הלטינית וגם אירן. בתנאים אלה, מייעדת ארה"ב לממשל הישראלי ולצבא הישראלי תפקידים החורגים מההתקוטטות רבת השנים בין ישראל לפלסטינים ולעולם הערבי. לכן יש כרגע לממשל ארה"ב עניין בהשגת הסדר, שיבטיח שקט בזירה הישראלית-ערבית, ויאפשר לו להיעזר בישראל בניהול פוליטיקת התכתיב האימפריאליסטית העולמית, כזו שתנסה לחפות בהפגנות כוח צבאיות על החולשה הגוברת של הכלכלה האמריקאית.
אם דוחים את ההסבר הזה, עדיין נותר להסביר, מדוע נחוץ להציב בישראל טילים, מטוסים ומכ"ם, שהטווח של פעילותם הוא אלפי קילומטרים, בתוספת פצצות חודרות יעדים מבוצרים? הרי ציוד צבאי למלחמה נוספת בעזה או נגד לבנון יש לישראל זה מכבר (ר' מלחמת לבנון השנייה).
בטרם נסיים הרהורי חג אלה, צריך לחזור ולהזכיר, כי קיומן של תוכניות אימפריאליסטיות אינו ערובה לכך שהן יתבצעו. גם לעמים ולארגונים פוליטיים המתנגדים להרפתקות צבאיות יש מה לומר. ובהקשר הזה, עצם הבחירה של אולמרט להציג את עצמו, ערב פרישתו מתפקידו, כיונה צחורה, מלמדת משהו על הערכותיו לגבי דעת הקהל הישראלית. בהנחה שאולמרט לא ויתר על שובו לפוליטיקה ביום מן הימים (דוגמת דרעי), הוא בחר במודע להכות על חטא הסיפוח של ירושלים המזרחית ולבקר את הגנרלים, שאצלם "הכל הולך על טנקים ועל קרקע ועל שטחים שולטים". אולמרט מעריך/יודע, כי זה הלוך הרוח הציבורי הרחב בארץ.
אכן, הריאיון עם אולמרט אינו אחרית הימים, ותוכניותיהם של בוש ושותפיו הישראלים מאיימות עלינו בימים חסרי אחריות. אך לא הם לבדם עושים את ההיסטוריה.
