בשני אזורים במזרח אוקראינה, שהכריזו לפני חודשים אחדים על עצמאותם המדינית (דונייצק ולוגאנסק), ניטשים קרבות בין צבא השלטון המרכזי בקייב לבין כוחות חמושים מקומיים. פטרו פורושנקו (בתמונה), שנבחר לכהונת הנשיא ב-25 במאי, הודיע שהוא נחוש להשיב לשלטון המרכזי את השליטה באזורים אלה. הנשיא פוטין, שבאקט של סיפוח העביר את חצי האי קרים משליטת אוקראינה לשליטת רוסיה, אינו נחפז לחזור על צעד זה ביחס לשני האזורים שהודיעו על עצמאותם.
מפגש בין הנשיאים פטרו פורושנקו וברק אובמה בוורשה (צילום מסך: הטלוויזיה הפולנית)
רקע וכוחות בוחשים
ב-1919, לאחר מהפכת אוקטובר וניצחון הצבא האדום במלחמת האזרחים, הוקמה הרפובליקה של אוקראינה כאחת הרפובליקות של ברית-המועצות. עם הצטרפות ברה"מ לאו"ם, הוכרה גם אוקראינה כמדינה חברה.
לאחר התמוטטות המשטר הסובייטי ב-1991, התפוררות ברה"מ והקמתו מחדש של משטר קפיטליסטי, ניטשה מערכה על זיקתן הבינלאומית של הרפובליקות הפורשות מהברית. בחלק האירופי, שלוש רפובליקות – אסטוניה, לטביה וליטא, ביצעו מפנה חד לעבר האיחוד האירופי, פתחו את השערים להון גרמני ומערבי אחר, וגם הצטרפו לנאט"ו. לעומת זאת, אוקראינה ובלארוס הפכו יעד מרכזי לתאגידים רוסיים ושימרו זיקה פוליטית לרוסיה.
גם לאחר התפוררות ברה"מ, המשיכה רוסיה להיות פרטנר עיקרי של סחר החוץ של אוקראינה. רוסיה הייתה שוק הייצוא הגדול של תוצרת חקלאית ותעשייתית אוקראינית (מטלורגיה, כימיה), ואילו אוקראינה ייבאה מרוסיה דלק (גז ונפט, דלק גרעיני) וכן מכונות.
בתחום השקעות ההון באוקראינה, ב-2008 חלקם של תאגידים רוסיים (שהשקיעו ישירות או באמצעות חברות הרשומות בקפריסין ובמדינות נוספות) היה 27%. שליטת התאגידים הרוסיים בולטת בתחומים זיקוק נפט, ייצור אלומיניום, מטלורגיה, ייצור חשמל ובנקים. ב-2009 חתמו רוסיה ואוקראינה שוב על הסכם לעשר שנים בדבר הספקת גז וכן מעבר גז בצינורות למערב אירופה.
אולם גרמניה ומעצמות מערביות אחרות לא ויתרו על מאמציהן להפוך את אוקראינה לשוק עבור תוצרתן ועבור השקעותיהן הפיננסיות ולספחה לתחום השפעתן הפוליטית. החברות הרב-לאומיות אקסון, שברון ושל – השיגו אישורים לחיפושי נפט באוקראינה בהשקעה מתוכננת של 10 מיליארד דולר. על משמעות השקעה זו כתב פרשן מערבי: "היא חיונית לשאיפת אוקראינה להתרחק מפיקוח רוסי ולהחיות את הכלכלה" (סוכנות בלומברג, 26.2).
המאבק בין רוסיה לבין האיחוד האירופי על השליטה הכלכלית וההשפעה הפוליטית באוקראינה החריף בשנים האחרונות. גרמניה הבטיחה לנשיא הקודם ינוקוביץ' להעניק לאוקראינה מעמד של חברה נלווית באיחוד האירופי, בתנאי שתפתח את שעריה לרווחה להון מערבי ותבצע רפורמות הדרושות לכך. בתגובה הציע פוטין לאוקראינה אשראי בסך 15 מיליארד דולר והפחתה בתעריפי הגז, אם זו תדחה את ההצטרפות לאיחוד.
הזירה הפוליטית הפנימית
השלטון באוקראינה שאחרי הקריסה, כמו גם ברוסיה עצמה, עבר לידי האוליגרכים החדשים – ישירות, או באמצעות ארגונים פוליטיים הכפופים לאוליגרכים. המחשה לכך היא דרכו של פטרו פורושנקו לנשיאות אוקראינה.
פורושנקו (יליד 1965), שפתח מפעל לייצור שוקולד, הפך בעלים של קונצרן הממתקים הגדול ביותר באוקראינה ("רושן"). גם הוא ניצל את תהליכי ההפרטה של הרכוש הממשלתי, ורכש שליטה בשורה ארוכה של חברות בענפי טקסטיל, הרכבת מכונות ובנייה, וכן בחמישה ערוצי טלוויזיה. ב-2012 הוערך הונו ב-1.3 מיליארד דולר.
פורושנקו אינו מסתפק במעמדו כאוליגרך, אלא עוסק מאז 1998 בפעילות פוליטית במשרה מלאה. הוא החליף נאמנות בין מפלגות שונות, וכך ייצג בפרלמנט פעם מפלגה הדוגלת בהידוק הקשרים עם רוסיה, ופעם אחרת – מפלגה פרו-מערבית. במסגרת הזיגזג הפוליטי, כיהן כשר החוץ מטעם הנשיא יושנקו, אך גם כשר המסחר והפיתוח הכלכלי מטעם הנשיא יאנוקוביץ'.
בבחירות לנשיאות אוקראינה (25.5), התייצב פורושנקו כמועמד עצמאי, הדוגל במימוש ההצטרפות לאיחוד האירופי (אוקראינה הגישה בקשה להצטרפות ב-2013), אך מתנגד למשאל עם לגבי הצטרפותה לנאט"ו. במקביל הגיע פורושנקו להבנות עם האוליגרך האוקראיני דמיטרי פירטאש, שהונו מבוסס על עסקות עם חברת גזפרום הרוסית.
בבחירות לנשיאות נבחר האוליגרך פורושנקו ברוב של 55% והביס את יוליה טימושנקו, רה"מ לשעבר. מועמד מפלגת "סבובודה" הפאשיסטית זכה ב-1% מהקולות.
ניתן להעריך, כי הן רוסיה והן האיחוד האירופי ימשיכו לפעול לחיזוק השפעתם באוקראינה באמצעות פיתויים כלכליים ולחץ פוליטי וצבאי – ביקור אובמה באירופה בשבוע שעבר ותכניתו להגדלת הנוכחות הצבאית האמריקאית ביבשת זו; הקמת שוק משותף של רוסיה עם בלארוס וקזחסטן וסיוע פוליטי וצבאי רוסי לבדלנים.
תמר גוז'נסקי
המאמר של תמר גוז'נסקי מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"