נכתב על ידי יואב טובול, חבר נציגות ועד עובדי הסינמטק ירושלים.
לא רבות הפעמים בחייו של אדם, בהן ניתנת לו ההזדמנות לעצב, במו ידיו ומצפונו, צדק של ממש, בעל ביטוי ואחיזה איתנים במציאות. ואכן, את המשבר הפוקד בימים אלו את סינמטק ירושלים, אנו, חברי ועד העובדים הצעיר של המוסד, רואים בדיוק כך – כהזדמנות. אמנם, ה”טריגר” שהצית את מהלך הקמת הועד, היה מעשה חד פעמי, והרבה יותר מכך חד צדדי ואלים – פגיעה בתנאי העסקתנו ובפרנסתנו, תוך איום מפורש בפיטורין. אולם, ככל שנקפו הימים, והשכבות העליונות של הקרקע נסדקו לאיטן, החלו עקרונות מוסריים רחבים בהרבה לעלות ולקבל צורה וממשות. בבהירות הצטייר הצורך, שעד מהרה היה לכורח, לחולל שינוי מן היסוד בנורמות ההעסקה של מוסד התרבות החשוב הזה, היקר כל כך לנפש כולנו.
הסינמטק נושא את דגל הפלורליזם בגאווה בכל טפח של פועלו. השוליים המוחלשים מקבלים בו שופר עוצמתי להשמיע את קולם. הסרטים הייחודיים המוקרנים בו, הגופים החברתיים המקבלים בו במה, המגזרים השונים המבטאים בו את תרבותם, הווייתם, מצוקתם – כל אלו יעידו על כך. כל שאנו מבקשים הוא לפתוח חלון לאור הפלורליסטי הזה, ולאפשר לו לחדור פנימה אל הבית. להבטיח שוויון בין כלל העובדים, על מיניהם ולאומיהם באשר יהיו. לאפשר לעובדים על סף פרישה לחיות בכבוד לעת זקנתם. לדעת שאנו העובדים, מוערכים על מסירותנו הנאמנה לאורך שנים, על ידי מחווה, שבאמת אינה יותר מצנועה – חתימה על הסכם קיבוצי שיעגן את זכויותינו, ויפתור את עקמומיות המצב הנוכחי, בו הסכמות נלחשות בחדרי חדרים ואנו מצופים לחוש אסירי תודה על כל זכות בסיסית שאיננה נגזלת מאיתנו.
פרטי ההסכם הזה כלל לא דוברו עדיין, זאת על אף שבמשך חמשת החודשים האחרונים אנו מנסים להביאם אל שולחן המשא ומתן. ההנהלה, באופן אבסורדי, דורשת מאיתנו להבטיח שקט תעשייתי, מבלי שתבטיח דבר בתמורה, אלא את הסכמתה להואיל ולשמוע את דרישותינו. זאת, למרות שהתנהלות ראשיה עד כה לא מותירה מקום לספק: אם אין זה המפלט האחרון בהחלט, אין בכוונתה להניד עפעף בכדי להקשיב לרצונותיהם של עובדיה, לא כל שכן לתקן את הטעון שיפור ביחסים שבינה לביניהם. להיפך – בשבועות האחרונים הוחמר המצב. למרות המציאות הפיננסית החדשה, מתעקשת ההנהלה להמשיך ולדהור אל עבר פסטיבל יומרני וראוותני, מעבר ליכולתה, ולהצעיד את הסינמטק אל בור כלכלי שאת מחיר היציאה ממנו ישלמו בבוא העת, איך לא, העובדים.
לא בלב קל אנו נוקטים בצעדים ארגוניים כלפי המוסד שהוא לנו בית. ביקשנו לנהל דיאלוג, אך נתקלנו בקיר. ניסינו למצוא אוזן קשבת, תחילה בדרכים בלתי פורמאליות, כמקובל במקום, ובהמשך בצינורות רשמיים יותר. כך או כך, דברינו נפלו על אוזניים ערלות. כל שקיבלנו בתגובה היתה סדרה עקבית של “יהיה בסדרים” מבטלים ומעליבים. משלא נותרה לנו ברירה, פנינו להכרזה על סכסוך עבודה, ומשזה לא הועיל, אנו נאלצים להתחיל ולנקוט בעיצומים שיבהירו למקבלי ההחלטות כי אין בכוונתנו להתקפל ולוותר על זכויותינו. בלוג זה יספר מעתה את סיפורו של מאבק העובדים הזה, עד אשר יבוא אל סופו הצודק, כך אנו מקווים ומאמינים.
מאמרו של יואב טובול, חבר נציגות ועד עובדי הסינמטק פורסם בבלוג שפתחו העובדים עם תחילת העיצומים, הבוקר, יום ב': http://cinmavak.blogli.co.il
כמו כן, ניתן לחתום על עצומה שפורסמה: http://www.atzuma.co.il/petition/cinmavak/1/1000
