השכר הממוצע ביישובים הערביים נמוך בכל שליש לעומת השכר הממוצע בישראל. כך עולה מהמעקב השנתי של מרכז אדוה שפורסם היום (ג'). עוד עולה מן המחקר של מרכז אדוה כי בשנת 2005, היישוב עם השכר הממוצע הגבוה ביותר בישראל, הן לגברים שכירים והן לנשים שכירות, היה סביון: 34 אלף שקל לגברים וכ-11 אלף שקל לנשים. השכר הממוצע הנמוך ביותר לגברים שכירים נרשם במג'ד אל שמס: 4,5 אלף שקל ולנשים שכירות, בעילוט – 2,4 אלף שקל.

 

בעוד שהשכר הממוצע של כלל השכירים בישראל היה 7,771 שקל, השכר הממוצע ביישובים המבוססים (יישובים המצויים באשכולות 10-8 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), עמד על 10,396 שקל לשכיר/ה – בשליש יותר מהממוצע הארצי והשכר הממוצע בעיירות הפיתוח היה נמוך יותר ועמד על 6,296 שקל וכאמור, השכר הממוצע ביישובים הערביים עמד על 5,119 שקל. יצויין שהשכר הממוצע בהתנחלויות (ללא עזה) דמה לממוצע הארצי ועמד על 7,638 שקל.

 

במרכז אדוה מציינים כי למרות הצמיחה ובדומה לשנים קודמות, השיעור הארצי של המשתכרים עד שכר מינימום היה גבוה ועמד על כשליש מכלל השכירים במשק. עוד נמצא, כי בכל היישובים הערביים ובכל עיירות הפיתוח (למעט יקנעם) שיעור השכירים המשתכרים עד שכר מינימום היה גבוה מן הממוצע הארצי. כמו כן, פערי השכר בין נשים לגברים נותרו גבוהים כפי שהיו בשנים קודמות. פערי השכר הגבוהים ביותר נרשמו ביישובים המבוססים – שכר הגברים היה פי 2 לערך משכר הנשים; פערי השכר הנמוכים ביותר נרשמו ביישובים הלא מבוססים (יישובים ערביים ועיירות פיתוח) – שכר הגברים, בממוצע, היה פי 1.5 לערך משכר הנשים.  

 

המסמך: "מקום מגורים ורמת שכר בישראל, 2005", נכתב על ידי אתי קונור-אטיאס וטטיאנה קולובוב ונמצא באתר האינטרנט של מרכז אדוה www.adva.org. המסמך מבוסס על נתוני השכר לפי יישוב של המוסד לביטוח לאומי. הנתונים שעובדו במסמך מעודכן לשנת 2005.