למרות הגידול במספר הנפשות, רמות ההכנסה וההוצאה המוניציפליות בהתנחלויות, בחישוב לנפש, הן עדיין גבוהות, במרבית המקרים, מאלה של יישובים בתוך הקו הירוק. ב-2006 הן קיבלו את מענק האיזון הגבוה ביותר, בחישוב לנפש: 1,105 ש"ח – בהשוואה ל-370 ש"ח בממוצע בישראל 940 שקל ביישובים הערביים ו-773 ש"ח בעיירות הפיתוח.  כך גם באשר להשתתפות המיועדת של הממשלה (ההשתתפות במימון שירותים ממלכתיים שמספקות הרשויות המקומיות, כדוגמת חינוך ורווחה): בחישוב לנפש, ההשתתפות המיועדת עמדה בהתנחלויות על 2,132 ש"ח, בעיירות הפיתוח על 1,557 ש"ח וביישובים הערביים על 1,548 ש"ח.

באשר להכנסות עצמיות, ב-2006 הן עמדו בהתנחלויות על 2,130 ש"ח לנפש וביישובים הערביים –  על 1,276 ש"ח לנפש (בהשוואה ל-3,496 ש"ח בישראל). ביישובים הערביים, ההכנסה העצמית הנמוכה נובעת בעיקר מהיעדר פיתוח כלכלי וממעמד כלכל-חברתי נמוך של התושבים. לעומת זאת בהתנחלויות, אחת הסיבות להכנסה העצמית הנמוכה היא הרמה הגבוהה של מימון ממשלתי, המייתרת במידת-מה את הצורך להכביד את נטל המיסוי המקומי. סיבה נוספת היא צירופם לאחרונה לאוכלוסיית המתנחלים של חרדים, שרמת הכנסתם נמוכה, יחסית.  ידה הנדיבה של הממשלה ניכרת גם בבנייה: בשנים 2006-2000 הוחל בהתנחלויות בשטחים בבניית 15,488 דירות למגורים, בהשקעה כוללת של 11.3 מיליארד שקל. המדינה היתה אחראית, בממוצע, לכ-53% מסך התחלות הבנייה ול-43% מההשקעה הכוללת בבנייה למגורים. זאת, בשעה שבישראל, המדינה היתה אחראית לכ-20% מהתחלות הבנייה ול-10% מההשקעה הכוללת בבנייה למגורים. כך גם בתחום סלילת הכבישים:בשנים 2006-2000 הוחל בשטחים בסלילה של כמחצית מטר-כביש לנפש, בשעה שהממוצע בישראל עמד על 0.22 מטר-כביש לנפש.

 למסמך המלא באתר מרכז אדוה: http://www.adva.org/UserFiles/File/settlements%202000-2006%20final.pdf