שלהי שנות השישים של המאה ה-20 היו שנים סוערות באירופה ובארה"ב. המאבקים החברתיים של ילדי הפרחים נגד ההפרדה הגזעית והרעיונות בדבר פלורליזם, שוויון, חופש ודמוקרטיה, התניעו גל חדש של התנועה לשחרור האישה. נשים יוצאות ארה"ב, דוגמת מרשה פרידמן ומרילין ספר, שהגיעו לחיפה בראשית שנות השבעים, חברו לכוח מקומי, התארגנו יחדיו והולידו כמה יוזמות בלתי נשכחות בהיסטוריה של מאבקי הנשים.

"אישה לאישה" היא אחת המסגרות אשר נולדו מהתארגנות זו. בימים אלה מציינת העמותה שלושים שנה לפעילותה. הארגון נרשם אצל רשם העמותות בשנת 1983, אולם פעל עוד קודם לכן תחת שמות שונים.

בשנות השמונים התחבטה הקהילה הפמיניסטית בארץ בשאלה איזה מודל עדיף לקידום ענייניה: האם לבחור במודל ליברלי, דוגמת שדולת הנשים, אשר פעלה בירושלים כקבוצת לחץ בכנסת והצטיינה בהגשת עתירות לבג"ץ, אשר הולידו תקדימים? או שמא עדיף לפעול במודל אחר?

המודל הליברלי התאים כנראה לאופי הפעילות הפרלמנטארית–ירושלמית. אך אופייה הפרולטארי–משפחתי של חיפה, המשוחרר מן הפורמאליות של עיר הבירה, השפיע על הבחירה. לכן, התפתח בחיפה מודל שונה של ארגון פמיניסטי: מודל קהילתי, שפניו להעצמה קהילתית של נשים. עמותת "אישה לאישה" קיבלה מתאר ותחושה של בית, מרחב פיזי נקי מסימנים פטריארכאליים. עד היום, למשל, אין במקום מנהלת, אין היררכיה באופן הניהול, העמותה מנוהלת בידי ועדות רוחביות ונושאיות, וכניסת גברים לאירועים היא מדודה וסלקטיבית.

ההחלטות בארגון מתקבלות בשיטת הקונצנזוס ,ולא בשיטת הרוב הדמוקרטי. משמעות שיטה זו היא שעל ידי תהליך הדדי של שכנוע כל המשתתפות – הן מגיעות בסופו של דבר להחלטה פה אחד. זה תהליך ארוך יותר, אולם הוא מבטיח את האיכות הייחודית ואת העוצמה שבהתאחדות סביב החלטה משותפת, כשאין אפשרות "להתחבא" מאחורי ענייני מיעוט ורוב. בכל ועדה, פורום ופרויקט נשמרת "שיטת הרבעים", אשר מבטיחה ייצוג שווה של פלסטיניות, לסביות, מזרחיות ואשכנזיות.

הארגון אינו "שומר נגיעה" מהבעת עמדה פוליטית לגבי הסכסוך הלאומי בארץ. כך למשל, פרסמו נשות הארגון הודעה לעיתונות, בה ביטאו את הזדהותן עם הפעילוֹת שלקחו חלק בארגון משט הסיוע לעזה ב-2010, על גבי הספינה "מרמרה": "אנו, נשות 'אישה לאישה'… מבקשות להביע את הזדהותנו עם פעילות השלום אשר ביקשו לפעול לשבירת המצור המוטל באופן לא–אנושי על נשים, ילדים וגברים, תוך מניעת חירויות אדם בסיסיות, שירותי בריאות ומצרכים חיוניים… ומצאו עצמן תחת מתקפה צבאית, שהייתה תוצר של מדיניות אלימה… מתקפה על משט שלום תוקפת גם אותי, המצור על עזה פוגע בכולנו".

כיום, מקיימת 'אישה לאישה' פרויקטים בשלל נושאים: מאבק בסחר נשים ובזנות; בחינת טכנולוגיות פריון מתקדמות והשלכותיהן; הגברת תחושת הביטחון של נשים במרחב העירוני; העצמה כלכלית של נשים והשתלבותן בשוק העבודה; דימוי גוף ובריאות האישה. העובדה שבבית "אישה לאישה" לא ניתן למצוא עד היום מראת–גוף – מראה בגודל מלא, המשקפת את כל הגוף – אינה מקרית, אלא תוצר של בחירה פמיניסטית השוללת את התפיסה השוביניסטית לפיה ערכן של נשים נאמד לפי חיצוניותן ובהתאם לערכי הצריכה האופנתית.

אחרי שנים רבות של פעילות בתוך דירות קטנות וצפופות בשכונת הדר, קבלה סוף–סוף עמותת "אישה לאישה" מעירית חיפה דירה דו–קומתית מרווחת, אשר שוכנת בבניין ברחוב ארלוזורוב 118, תמורת תשלום ארנונה בלבד. זה משכן נעים, אותו חולקת העמותה עם ארגונים בעלי מכנה נשי משותף: מרכז הסיוע לקורבנות אונס; אסוואת – ארגון הלסביות הפלסטיניות; וכיאן – ארגון פמיניסטי המבטא קולות שונים בקהילת הנשים הערביות בישראל. במקום פועלים גם ספריה ייחודית וארכיון בנושאי נשים. במשכן זה קיימת זיקה הדדית בין הגופים המשתכנים בו, ומתקיימים שיתופי פעולה מגוונים בין הארגונים השונים. כך מתהווה בפועל הערך הפמיניסטי של "אחיוּת" (sisterhood), התופס את שיתוף הפעולה הבלתי היררכי כאלמנט מרכזי ומעצים מבחינה נשית, אישית וקהילתית.

מספרת ארנת טורין, אחת מפעילות העמותה, ומועמדת מס' 5 ברשימת חד"ש למועצת העיר חיפה: "כשהגעתי בפעם הראשונה ל-'אישה לאישה', שכן הארגון ברחוב ארלוזורוב 80, בקומה הרביעית. את פני קידמו כרזות כגון: 'אישה בלי גבר זה כמו דג בלי אופנים', וכן 'אִמהותינו הן אחיותינו'. המקום שפע חום ונינוחות נשית, שאי אפשר היה לסרב להן. הרגשתי שהגעתי הביתה. תוך זמן קצר הפכתי מעורבת, והזהות הקומוניסטית שלי התעשרה, התפתחה והתלכדה עם תפיסת העולם הפמיניסטית". בסוף השבוע הקרוב (10 עד 12 באוקטובר) תתקיים שורה של אירועים פתוחים לקהל הרחב, החוגגים את שלושים שנות הפעילות של הארגון. כן יושק ספר של תמונות, סיפורים וטקסטים לציון המאורע. ניתן למצוא מידע מפורט באתר האינטרנט של "אישה לאישה": http://www.isha.org.il

לאה דור

המאמר מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2013break/10/G39_2013.pdf