הבחור של באזי

מאת לילך ובר

הרומן החדש של דורית רביניאן מביא את סיפור אהבתם של ליאת, המתרגמת הישראלית, וחילמי, האמן הפלסטיני, בניו-יורק של העשור הקודם

 GADER

רומאן שמתחיל בסתיו בניו-יורק מעלה שלל אסוציאציות בקוראים בוגרי הקולנוע של וודי אלן. רבות מהציפיות האלה מתממשות ב-"גדר חיה", הרומן השלישי של דורית רביניאן: שיטוט קדחתני ברחובות, אורות חג המולד, שיחות אינטלקטואליות בסלונים, ושיחות אינטימיות בחדר המיטות. כל אלה נוכחים כאן, אך עם זאת, בסצנה הפותחת מתייצבים בביתה של ליאת – שהגיעה לניו-יורק בשביל לימודים – שני סוכני אף-בי-איי, לאחר שהחזות המזרח-תיכונית שלה עוררה את חשדם, בארה"ב של אחרי האחד-עשר בספטמבר.

הרחק מחיי היומיום הישראליים פוגשת ליאת במורה לערבית של ידידה, שנשלח להודיע לה על ביטול פגישה בימים הטרום סלולאריים. ליאת וחילמי עושים את מה שהתרבות הרגילה אותנו לחשוב שישראלית ופלסטיני עושים יחד – מחפשים אחר המפתח של חילמי. השימוש האינטנסיבי בסימבול בה"א הידיעה של הדרישה הפלסטינית לשיבה, שמוצג על אדמה צפון-אמריקה אשר נמכרה בעבור חרוזים – מנתק את הסמל מהקשר.

הפארודיה על קשרי ישראלים-פלסטינים, שודאי חוזקה בלא מעט סמינרים על אדמה נייטרלית, מומרת בקומיות לא מצחיקה של קומדיה רומנטית. בחורה פוגשת בחור, הם מתאהבים, הם לומדים להכיר אחד את השני. עם זאת, בשלב מוקדם מאוד ברומן, בניגוד גמור לכללי הז'אנר, ליאת המספרת יודעת כי סיפור האהבה לא ייגמר בחתונה, וכי ימיו נקצבים עד סוף שהותה בניו-יורק.

זהו אחד מסיפורי ההתאהבות המענגים ביותר שהציעה הספרות העברית באחרונה. לא תמיד ברור אם מדובר בגילטי פלז'ר או בספרות יפה. טשטוש שעושה חסד עם הסיפור. בטורים ובראיונות מרבה רביניאן לדבר על הסיפור ועל כך שהייתה מעדיפה לחשוב על עצמה כעל מספרת סיפורים, ולא כעל סופרת. נראה כי הבחנה חמקמקה זו היא המחוללת את הקצביות ואת ההצמדות להווה, במציאות בה העבר מפציע בשיחות בין האוהבים וקושר אותם זה אל זו, באמצעות שיתוף, הזדהות וחמלה.

השירות הצבאי של ליאת והמאסר בכלא הישראלי של חילמי בגיל 15, הופכים חוויות מגדירות זהות עבור צעירים רבים בצד הזה של הירדן. לעיתים, מדובר בחוויות המחוללות קירבה, ולא רק מסמנות פערים ומלבות שנאה. הרומן הבלתי-אפשרי – שלפרקים נראה כי הייצוגים התרבותיים שלו רבים יותר מאשר אפשרויות ההיתכנות שלו בפועל – מתאפשר במרחב האמריקאי, בו שניהם מסומנים כזרים בעלי חזות מזרח-תיכונית, אשר כותבים בשפה לא מובנת מימין לשמאל.

ניכר כי מאחר והסיפור נטוע בעשור הקודם, ההסתרה קלה יותר כי אמצעי התקשורת טוטאליים פחות. ההסתרה בה נוקטת ליאת מול משפחתה מונעת על ידי נימוקים בסגנון ארגון להב"ה. לא משנה כמה עמוקה האהבה ועד כמה את מגדירה עצמך ליברלית כלפי מידת החופש שאת מאפשרת לעצמך – פעמים רבות גבולות החופש שלך הם הגבולות שמשרטט הפלג השמרני והגזעני ביותר. האם מדובר בגזירת גורל? או באישיות של בחורה ספציפית? או בפירות החינוך הציוני? התשובה איננה מעניינת כשלעצמה, אלא תוך ההתחקות אחרי האפולוגטיקה של ליאת, המספרת לאורך הרומן.

הקרע הדרמטי ביותר ביחסים ביניהם נובע מעימות פוליטי בין ליאת לבין וואסים, אחיו הבכור של חילמי. במהלך העימותף חילמי לא מגן על ליאת מול אחיו. השותפות מגיעה עד למישור הפוליטי, בו האינטרסים של ליאת ושל חילמי לא מעובדים באופן המאפשר אופק משותף לרווחת שני העמים.

הקירבה ביניהם מגיעה לשיא, כאשר את פרקיו האחרונים של הספר מספרת ליאת בתיווך תודעתו של חילמי. האם סיפר לה את חייו בפירוט כזה בשיחות הטלפון בין רמאללה לתל-אביב? או שליאת בודה מלבה, בעודה משליכה עליו איזו פנטזיה אוריינטליסטית? הסיום הטראגי מצביע על כך שהמבט הכפול עלול להתאפשר רק בתנאי שקול אחד מושתק.

בימים אלה של התגברות הגזענות וקריאות הנקם התכופות, מעודד לראות ש-"גדר חיה" מככב ברשימות רבי המכר. ודאי קוראים רבים יוכלו לזהות באישי את הפוליטי. דמותה של ליאת, שחילמי קורא לה באזי (קיצור של "באזילַה חִלְוַה", בערבית: אפונה מתוקה), מציעה בחינה עצמית הרגישה לגדרות שייצרה בתודעתה האינדוקטרינציה הציונית, ומשרטטת נרטיב אלטרנטיבי של קרבה והכלה.

"גדר חיה" הוא ניסיון לראות מעבר לחומת ההפרדה את הגדרות שנמצאות בתודעה, ולראות בהן חיוּת. חיות שהיא דינמית, ומייצרת אפשרות להשתנות ולשנות את הפרספקטיבה כדי להכיל נרטיבים שדעת הקהל בישראל פעמים רבות מעדיפה לא לראות. מחוץ למשחק סכום אפס של קורבן-תוקפן, מתגלה תמונה מלאה יותר. פרטיה, ולו בסיפור אהבה יחיד, מאפילים על נתק אותו מעודדים גורמים מחרחרי מדון.

"גדר חיה", דורית רביניאן. הוצאת עם עובד, 344 עמ'.