ב-23 באוגוסט 1927 הוצאו להורג הפועלים ניקולה סאקו וברתולומאו ונצטי, שני אנרכיסטים איטלקים שהיגרו לארה"ב, הואשמו שם ברצח שלא ביצעו ונידונו למוות בכיסא חשמלי.
הפגנת תמיכה בבוסטון בנידונים למוות, 1927 (צילום: הומניטה)
קודם להאשמת השניים, לא היה כל רישום פלילי לאיש מהם. הם היו מוכרים לשלטונות כפעילים פוליטיים. שניהם טענו כי הם קורבנות של גזענות ודעות קדומות, ולכן הורשעו בפשע שלא ביצעו. לכל אורך משפטם לא ניסו סאקו ו–ונצטי להתכחש לחבריהם האנרכיסטים או לאמונתם באשר ללגיטימיות של פעולות אלימות נגד המשטר הקפיטליסטי.
בעת נאומו האחרון בבית המשפט, אמר ונצטי: "לא הייתי מאחל לכלב או לנחש, ליצור הנחות ביותר עלי אדמות – לא הייתי מאחל לאחד מהם מה שסבלתי על דברים שאינני אשם בהם. אבל אני מאמין שסבלתי בגלל דברים שאני אשם בהם. אני סובל מפני שאני רדיקלי, ואכן אני רדיקלי; סבלתי מפני שאני איטלקי, ואכן אני איטלקי […] גם אם היית יכול להוציא אותי להורג פעמיים, ואם הייתי יכול להיוולד עוד פעמיים, הייתי עושה שוב מה שעשיתי כבר". סאקו ו–ונצטי סירבו לפגוש כומר בטרם הוצאו להורג, וצעדו בגאווה אל מותם.
התמיכה בשני הפועלים שנידונו למוות חצתה גבולות ומגזרים, והייתה כמעט חסרת–תקדים. אנשי רוח וסופרים רבים, בהם מקסים גורקי, ברטרנד ראסל, ג'ון דוס פסוס, אלברט איינשטיין, הרברט ג'ורג' ולס, ג'ורג' ברנרד שו ואפטון סינלקייר הצטרפו לדרישה לערוך לשניים משפט חוזר. ברומן "בוסטון", הציג אפטון סינקלר, סופר אמריקאי נודע, את השניים כחפים מפשע וכקרבנות של השלטון, שנחשף פרצופו הגזעני כלפי הנאשמים.
סולידריות בינלאומיות
בכל עיר בעולם בה פעלו מפלגות שמאל או איגודים מקצועיים, הוקמו ועדי סולידריות עם שני האנרכיסטים. הבדלים אידאולוגיים ופוליטיים הושהו נוכח הסולידריות הבינלאומית, כאשר שיתפו פעולה חוגים אנרכיסטיים (אז, בעלי השפעה גדולה בתנועת הפועלים), קומוניסטיים וסוציאליסטיים. ועדי סולידריות הוקמו ממוסקבה בצפון ועד בואנוס איירס בדרום.
האינטרנציונל הקומוניסטי קרא לכל המפלגות החברות לפתוח בפעילות סולידרית. כתוצאה מכך, שני הגופים הבולטים במחאות ברחבי העולם היו העזרה האדומה הבינלאומית והאינטרנציונל של האיגודים המקצועיים.
הפגנות ענק נרשמו באפריקה, מצפון היבשת ועד דרומה. שביתות כלליות הוכרז במרבית מדינות אמריקה הלטינית וביניהן ארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי, צ'ילה, ברזיל, ונצואלה ומקסיקו. כוחות צבא הוזעקו לאבטח את שגרירויות ארה"ב במדינות אלה. מחאות נערכו אף תחת המשטרים הפאשיסטיים של בניטו מוסוליני באיטליה ויוזף פילסודסקי בפולין.
ביולי 1927, לקראת ההוצאה להורג, האיגודים המקצועיים הכריזו על שביתה גם בעיר ניו–יורק. שביתה זו, היסטוריונים טוענים, הייתה הגדולה והמקיפה ביותר בתולדות העיר. כמו כן, נערכה בה הפגנה בהשתתפות כחצי מיליון איש. גם בלונדון ובברלין צעדו כמאה אלף במחאה. בצרפת, האיגודים המקצועיים השמאליים והמפלגה הקומוניסטית קידמו שביתות והפגנות ב-90 ערים ועיירות. ביום ההוצאה להורג, כמאה אלף מפגינים התכנסו במרכז פאריס והעימותים עם המשטרה נמשכו עד לשעות הבוקר המוקדמות. "זעם הפועלים היה רב", נכתב בעיתון "הומניטה" למחרת.
ההוצאה להורג היא אירוע היסטורי שצריך לזוכרו, נקודת ציון בהיסטוריה של ארצות–הברית "מגינת העולם החופשי", מוכת הגזענות ושנאת הזרים.
א"ד
