88% מהעובדות המועסקות במגזר הפרטי הערבי מקבלות פחות משכר מינימום

זכויות העובדות הערביות בישראל המועסקות במגזר הפרטי בחברה הערבית מופרות באופן בוטה: 88% לא מקבלות שכר מינימום, כאשר השכר הנמוך ביותר עומד על סך של 5 שקלים לשעה והגבוה ביותר על המינימום. 60% מקבלות 15 שקל לשעה כלומר פחות מ-65% משכר המינימום. כך חשפו השבוע פעילות הארגון הפמיניסטי כיאן במסיבת עיתונאים שקיימו בנצרת. העיתון "אל אתיחאד" דיווח אתמול (חמישי) בהרחבה על הנתונים.

 2014-04-12_113240

הנתונים הללו נאספו במחקר ראשון מסוגו שערך הארגון, בנושא הפרת זכויותיהן של נשים ערביות העובדות אצל מעסיקים פרטיים בחברה הערבית. עוד עלה מהנתונים, כי 80% מהנשים לא קיבלו תלוש שכר או קבלו תלוש פיקטיבי, 85% לא קיבלו דמי הבראה ו-92% לא קיבלו דמי פנסיה. הפעילות הסבירו כי הצורך במחקר עלה בעקבות פניות רבות שהתקבלו במחלקה המשפטית מעובדות, שדיווחו על הפרות בסיסיות בתנאי ההעסקה. הוא מתייחס רק למעסיקים פרטיים מהמגזר הערבי, אף שמרבית הנשים הערביות (כ-60%), מועסקות במגזר הציבורי, בין היתר בענפים מנהל ציבורי, חינוך, שירותי בריאות, רווחה וסעד ושירותים קהילתיים

מגזר העסקי מעסיק כ-40% מהנשים העובדות בקהילה הערבית. על פי המחקר, העבודה במגזר הציבורי לא נטולת הפרות ואפליה אך היא יותר מסודרת, בעוד שההפרות העיקרית והכי בוטה היא במגזר העסקי. עו"ד ראויה חנדקלו מארגון כיאן, הסבירה שמדובר במחקר איכותני, שהתבסס על ראיונות עומק עם 27 נשים פלסטיניות שמועסקות או הועסקו על ידי מעסיק פלסטיני מהמגזר הפרטי ב-3 השנים האחרונות ושלפחות אחת מזכויותיהם הבסיסיות בעבודה הופרה. קבוצת המרואיינות הייתה מגוונת מבחינת הגיל, רמת ההשכלה, ומקום המגורים. "לא היה קל לשכנע את הנשים לדבר ולהשתתף במחקר על נשים עובדות שזכויותיהן מופרות, שכן רובן חששו מההשלכות", היא מספרת. לדבריה השכר הממוצע של העובדות הערביות במגזר הציבורי הוא כ-5,200 שקל לעומת שכר ממוצע של כ-6,600 של העובדות היהודיות. אילו במגזר הפרטי הערבי, שכרן של העובדות ערביות הוא כ-3,700 שקל – נמוך בכ-30% מעמיתיהן היהודיות ונמוך אף משכר המינימום – כ-4,300 שקל לחודש.

"בחרנו להתמקד במשק הערבי, שלעניות דעתנו, הבעיות והסוגיות שקשורות להעסקה שעולות ממנו הן שונות מאלה שעולות מהמשק היהודי", היא הוסיפה. "המטרה היא לאפשר לנו לקבל תמונה יותר טובה ומקיפה על שיטות הניצול ועל הפרופיל של המנצל, ללמוד קצת יותר על המנוצלות ומה גורם או יגרום להן להתלונן או לפעול נגד הניצול, ולנסות לפתח דרכים משפטיות ואחרות כדי לקדם את זכויות הנשים בעבודה". המחקר גם חשף את היעדר הנכונות של המרואיינות לפנות למעסיק לבית המשפט או לארגון חברתי כדי להשיג את זכויותיהן ומדוע הן נמנעות מכך. "רוב המרואיינות מכירות טוב את המעסיק שלהן", הסבירה עו"ד חנדקלו. "הוא חיי בסביבה שלהן והן ביחסים טובים איתו. הקשר הזה מקשה על רצונן להתלונן עליו. חלקן מתלוננות אמנם בפניו, אבל לא עליו". רפאה ענבתאוי, מנהלת כיאן, סבורה כי "הממצאים החמורים מגלים כי מעמדה של האישה הערביתפלסטינית בשוק העבודה, זהה למעמדה הנחות שנובע מאיהשוויון על רקע מגדרי בחברה הערבית בכלל, הרואה בבית כסביבה האידיאלית לאישה והמקום היחיד שהיא אחראית עליו, בעוד שעבודתה מחוץ לבית נתפסת כתחביב או העברת זמן או כתוצאה מאילוץ כלכלי או ממצוקה". עוד היא הוסיפה "משום כך, גם המעסיקים שהם חלק אינטגרלי מהחברה הפטריארכאלית מרשים לעצמם לא לשלם לנשים לפי הוראות החוק ומנצלים לטובתם את קיומם של כל החסמים המבניים והתרבותיים העומדים בפניהן. אנו מאמינות ששינוי במצבה של האישה בשוק העבודה כרוך בשינוי מעמדה בחברה בכלל".

עוד, בידיעה שפורסמה אתמול ב"אל אתיחאד":

http://www.aljabha.org/index.asp?i=83876