80 מרצים בתחום הפילוסופיה פרסמו אתמול (שני) ההצהרה נגד הקוד האתי של השר נפתלי בנט ופרופ' אסא כשר. בהצהרה נאמר: מרצות, מרצים, חוקרות וחוקרים מתחום הפילוסופיה, קוראים למועצה להשכלה גבוהה לדחות את ההמלצות במסמך שחיבר פרופ׳ כשר. כמי שעוסקים בפילוסופיה ובתורת המוסר והמדינה אנו קובעים כי המסמך רצוף כשלים מושגיים ותיאורטיים חמורים שאינם מאפשרים לאמץ אותו".

פרופ' אסא כשר במפגש עם אנשי "אם תרצו" (צילום: יו–טיוב)

לדבריהם "המסמך מבלבל בין עקרונות אתיים שמנוסחים באופן וולונטרי על ידי הקהילה המקצועית  שעל חבריה הם אמורים לחול לבין כללי משמעת. לפיכך, ההסתמכות על הצהרת העקרונות של אגודת הפרופסורים האמריקאית היא שגויה ומטעה. האגודה האמריקאית הינה איגוד וולונטרי ואימוץ הצהרותיה הוא עניין וולונטרי של אגודות מחקר ואוניברסיטאות ומכללות. הקוד האתי המוצע, לעומת זאת, הינו פרי יוזמה פוליטית של שר החינוך ואמור להיכפות על האוניברסיטאות באמצעות המועצה להשכלה גבוהה שהיא גוף שלטוני. בנסיבות אלה ברור שהמסמך אינו קוד אתי וולונטרי אלא הכפפת הפעילות האקדמית לפיקוח השלטון".

כמו כן, "תוכנו של המסמך אינו הצהרת עקרונות כלליים המעוגנים באתוס האקדמי (כדוגמת המסמך האמריקאי) אלא רשימת כללי עשה ואל תעשה. זהו בלבול יסודי בין קוד אתי לבין תקנון משמעת" ו"ההגדרה המוצעת במסמך ל'פעילות פוליטית' כורכת יחדיו את מה שהוא אכן פעילות פוליטית (פעילות שיש בה תמיכה או התנגדות ישירה למפלגה או לפוליטיקאי) עם מה שהינו בגדר חופש המחשבה והביטוי של כל אזרח (הבעת עמדה מסוימת ביחס למחלוקת ציבורית מוכרת). אין מחלוקת על כך שניצול הבמה האקדמית לקידום מפלגות או מועמדים, או להטפה אידיאולוגית פסול מעיקרו. לעניין זה אין צורך בקוד אתי מטעם מל״ג. מנגנוני המשמעת הקיימים בכל המוסדות האקדמיים מוכשרים לטפל בהפרות של עקרון זה כמו הפרות משמעת אחרות". 

עוד הדגישו שההגדרה של "פעילות פוליטית" במסמך "לא רק מבולבלת אלא אף מרחיבה באופן שמרוקן את המושג מכל משמעות מעשית. הבעה ובחינה של עמדות בנושאים העומדים במחלוקת ציבורית היא מרכיב מרכזי בפעילות המחקרית ותנאי לכל שיח אינטלקטואלי. בהינתן ההגדרה הרחבה הניתנת במסמך לפעילות פוליטית, האיסור על פעילות כזו במסגרת האקדמיה אינו עולה בקנה אחד עם מחקר והוראה מקובלים וראויים בתחומים רבים כגון: כלכלה, גיאוגרפיה, היסטוריה, ביולוגיה, משפט, סוציולוגיה, מקרא, תלמוד, פילוסופיה ועוד". 

גם המושג "פעילות אקדמית" מוגדר במסמך באופן מרחיב עד כדי חוסר סבירות. "הערבוב בין פעילות הוראה ומחקר פורמליים שנעשים במסגרת תפקידו המוגדר של איש אקדמיה לבין פעילות חברתית או אזרחית שנעשית מחוץ למסגרת זו הוא כשל יסודי שמביא לכדי אבסורד. חלק מתרומתם לחברה של אנשי אקדמיה הוא פיקוח על כתיבת ספרי לימוד, עריכת מחקרים המסייעים לקובעי מדיניות, תמיכה בארגוני חברה אזרחית ומעורבות פוליטית אזרחית. תקנון המשמעת שמוצע במסמך יאסור פעילויות מסוג זה – כולל פעילויות רבות של מחבר המסמך עצמו".

 עוד הדגישו החותמים לא ניתן לנתק את המסמך ומשמעויותיו מההקשר החברתי והפוליטי בו הוא נוצר. "המסמך חובר במציאות שבה מוסדות חינוך בעלי זיקה פוליטית מפורשת, שממומנים על ידי הקופה הציבורית, אינם נתונים למגבלות על פעילות פוליטית. הממשלה שיזמה את חיבור המסמך נוקטת בשנים האחרונות צעדים שנועדו באופן מובהק ולעיתים אף מפורש להצר את חופש הביטוי ואת המרחב הפוליטי של מתנגדיה. עובדות אלה, כמו גם התבטאויותיהם של שרים וחברי כנסת מטעם מפלגות השלטון, לא מאפשרות להימנע מהמסקנה שמטרת המסמך איננה לבצר את החופש האקדמי ולקדם את המחקר המדעי, כי אם לייצר אפקט מצנן ולהלך אימים על הקהילה האקדמית".

על המסמך חתמו מרצות ומרצים מאוניברסיטאות תל–אביב, העברית, הפתוחה, בר אילן, חיפה, בן גוריון, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים ומכללת תל חי; ביניהם ראשי חוגים. להלן שמות החותמים, ביניהם הנועדים בישראל בחקר הפילוסופיה: יוסף אגסי (אוניברסיטת תל אביב), דני אטאס (האוניברסיטה העברית), יובל אילון (האוניברסיטה הפתוחה), פיני איפרגן (אוניברסיטת בר אילן), דוד אנוך (האוניברסיטה העברית), עודד בלבן (אוניברסיטת חיפה), חגית בנבג׳י (אוניברסיטת בן גוריון), יצחק בנבג׳י (אוניברסיטת תל אביב), מאיה בר הלל (האוניברסיטה העברית), רמי גודוביץ׳ (אוניברסיטת חיפה), יעקב גולומב (האוניברסיטה העברית), עדו גייגר (אוניברסיטת בן גוריון), חיים גנז (אוניברסיטת תל אביב), יוסי דהאן (המרכז האקדמי למשפט ולעסקים), יובל דולב (אוניברסיטת בר אילן), דליה דראי (אוניברסיטת בן גוריון), אלי דרזנר (אוניברסיטת תל אביב), דוד הד (האוניברסיטה העברית), גיורא הון (אוניברסיטת חיפה), משה הלברטל (האוניברסיטה העברית), אלון הראל (האוניברסיטה העברית), אורן הרמן (אוניברסיטת בר אילן), אורנה הררי (אוניברסיטת תל אביב), רותי ויינטראוב (אוניברסיטת תל אביב), שרון וייסר (אוניברסיטת תל אביב), נחמה ורבין (אוניברסיטת תל אביב), נעם זוהר (אוניברסיטת בר אילן), נעמי זוסמן (חוקרת עצמאית), אלון חסיד (אוניברסיטת בר אילן), מאיר חמו (אוניברסיטת חיפה), צבי טאובר (אוניברסיטת תל אביב), נלי טלר (האוניברסיטה העברית), ירמיהו יובל (האוניברסיטה העברית), דרור ינון (אוניברסיטת בר אילן), הילה יעקובסון (האוניברסיטה העברית), אלחנן יקירה (האוניברסיטה העברית), חגי כנען (אוניברסיטת תל אביב), תמר לבנון (אוניברסיטת בר אילן), ארנון לוי (האוניברסיטה העברית), יאיר לוי (אוניברסיטת תל אביב), ליאור לוי (אוניברסיטת חיפה), יקיר לוין (אוניברסיטת בן גוריון), דורית לורנד (סמינר הקיבוצים), רות לורנד (אוניברסיטת חיפה), ענת מטר (אוניברסיטת תל אביב), אריאל מירב (אוניברסיטת חיפה), אבישי מרגלית (האוניברסיטה העברית), אברהם מנסבך (אוניברסיטת בן גוריון), יצחק (יאני) נבו (אוניברסיטת בן גוריון), אוהד נחתומי (אוניברסיטת בר אילן), איתי ניסן–רוזן (האוניברסיטה העברית), נועה נעמן–צאודרר (אוניברסיטת תל אביב), שלומי סגל (האוניברסיטה העברית), אהרן סיגל (האוניברסיטה העברית), ירון סנדרוביץ (אוניברסיטת תל אביב), לוי ספקטר (האוניברסיטה הפתוחה), עובדיה עזרא (אוניברסיטת תל אביב), ינאי עפרן (אוניברסיטת בר אילן), אליק פלמן (אוניברסיטת בר אילן), עילית פרבר (אוניברסיטת תל אביב), אלי פרידלנדר (אוניברסיטת תל אביב), גליה פת שמיר (אוניברסיטת תל אביב), שרון קרישק (האוניברסיטה העברית), ארנון קרן (אוניברסיטת חיפה), מיכאל רובק (האוניברסיטה העברית), רות רונן (אוניברסיטת תל אביב), הילי רזינסקי (אוניברסיטת ליסבון), עפרה רכטר (אוניברסיטת תל אביב), אפרת רם טיקטין (אוניברסיטת בר אילן), אילת שביט (מכללת תל חי), אבי שגיא (אוניברסיטת בר אילן), גיל שגיא (אוניברסיטת חיפה), אורון שגריר (האוניברסיטה העברית), דב שוורץ (אוניברסיטת בר אילן), נעה שיין (אוניברסיטת בן גוריון), יאיר שליין (האוניברסיטה הפתוחה), ז'אק שלנגר (האוניברסיטה העברית), כריסטוף שמידט (האוניברסיטה העברית), אורלי שנקר (האוניברסיטה העברית) ואסף שרון (אוניברסיטת תל אביב).