סין תציין ביום שלישי הקרוב, 1 באוקטובר, 70 שנה להקמת הרפובליקה העממית בראשות מאו טסה–טונג. מאז ועד היום חלו המהפכה הסינית תמורות רבות. עד לפני שנים ספורות סברו רק מעטים שסין תהפוך הכלכלה הגדולה בעולם (במונחי תוצר). התחזקותה הכלכלית של סין עוד עשויה להתעצם. בדיוק לפני שנה, ערב חגיגות ההקמה של הרפובליקה העממית, פרסמו כלי התקשורת הסיניים בהרחבה מחקר שביצעה סוכנות הידיעות הכלכלית האמריקאית בלומברג.

רכבת משא המחברת מדי יום בין סין למערב אירופה חולפת בעיר ווהאן, מחוז הוביי (צילום: סוכנות סין החדשה)

המחקר של בלומברג הציג 75 תחזיות כלכליות עבור ארצות שונות ל-12 השנים הקרובות. לפי המחקר, התוצר הלאומי הגולמי של סין יגיע ל-26 טריליון דולר בשנת 2030 – גידול מרשים בהשוואה לגודלו הנוכחי – יותר מ-14 טריליון דולר. המחקר אף הוסיף כי סין תמשיך להיות המקדמת העיקרית של הצמיחה הגלובלית במהלך העשור הקרוב, בניגוד לארצות הברית לה צופים הכלכלנים האטה בצמיחה ואף משבר. המחקר מעריך כי הודו תעבור בהיקף התל"ג של ה את יפן וגרמניה ותמצב עצמה ככלכלה השלישית בגודלה בעולם.

בדיווח שהפיצה סוכנות הידיעות הרשמית "סין החדשה" נכתב עוד: "המחקר פורסם לאחר שדונלד טראמפ הצהיר כי כלכלת סין לא תעלה על זו האמריקאית כל עוד הוא נשיאה של ארה״ב. רבים סבורים כי טראמפ לא יוכל לעמוד מאחורי הצהרתו. קרן המטבע הבינלאומית מצאה כי הפער בין שני המשקים מוסיף להצטמצם".

בפרשנות צוין עוד כי "טראמפ הציג את המדיניות הכלכלית הפרוטקציוניסטית מול העצרת הכללית של האו"ם והצהיר כי 'אמריקה אף פעם לא תתנצל על כך שהיא מגינה על אזרחיה'. במקביל, סין ובריטניה, הממשיכות לחזק את קשריהן הדיפלומטיים והמסחריים עם סין, הפכו יעד לביקורת מצד טראמפ על 'אידיאולוגיית הגלובליזם' כאשר הצהיר כי ארה״ב 'תבחר בעצמאות ובשיתוף בכל הנוגע לשליטה גלובלית".

אנסה לעמוד כאן, ובקצרה, על חמישה מאפיינים מרכזיים של כלכלת סין, 70 שנה לאחר הכרזת הרפובליקה העממית: המשק סיני בעידן המשבר הקפיטליסטי; היחלשות ארה"ב ומלחמת הסחר; מודרניזציה ופערים חברתיים; פיתוח כלכלי ומאבק מעמדי, ולבסוף: סוציאליזם או אימפריאליזם.

כלכלת סין מתעצמת דווקא בעידן המשבר הקפיטליסטי שפרץ בקיץ של 2007. אמנם קצב הגידול השנתי שלה ירד לכ-6% עד 7%, אך שיעור זה עולה על השיעור בכל מדינה קפיטליסטית במערב. במקביל, המעצמה הקפיטליסטית הגדולה בעולם, ארה"ב, מצויה בנסיגה הניכרת בתחומים הפוליטיים, הכלכליים ואף הצבאיים. הניסין שעשה ממשל אובמה להטיל מצור על סין – לא צלח. גם ניסיונותיו של דונלד טראמפ להנמיך את קומתה של סין אינם נושאים פרי. מלחמת הסחר בה פתח טראמפ מחלישה אף יותר את ההגמוניה האמריקאית.

למלחמת הסחר היבטים רבים, ולא רק מסחריים. סין, שפעם עסקה בהעתקת טכנולוגיות המערב, הוכיחה מזה כעשור שבכוחה לפתח בעצמה טכנולוגיות מתקדמות המתמודדות בהצלחה במשק הגלובלי. המאמץ האמריקאי מתרכז אפוא בבלימת ההתקדמות הטכנולוגית הסינית על השלכותיה התעשייתיות הברורות. הסיוט של טראמפ כעת הוא שייאלץ להתמודד עם סין והכלכלה שלה במעמד של שווה אל שווה.

ההתקדמות הטכנולוגית היא ביטוי לאחת ההצלחות הגדולות של סין: המודרניזציה המואצת. ערב המהפכה ב-1949, שווי התוצר המקומי הגולמי של סין היה זהה לשוויו ב-1890. כעבור כשלושים שנה, ב-1978, עמדה סין במקום ה-32 ברשימת הכלכלות הגדולות בעולם. ב-2010 הייתה כבר במקום השני, ולפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, מאז 2014 היא כלכלה הגדולה בעולם. לראשונה בתולדות הקפיטליזם, משק פריפריאלי הפך המוביל בעולם.

הקצב המואץ בגידול המשק התבסס בין היתר על אימוץ כלים קפיטליסטיים כמו גידול המגזר הפרטי, צמיחתה של בורגנות גדולה והעמקת פערים חברתיים. אמנם נרשמה בסין קפיצה ברמת החיים של כלל האוכלוסייה, אבל הפערים גדלו. יחד עם הפערים החברתיים, פרץ בכל עוזו המאבק המעמדי. בשיחה עם בכירי המפלגה הקומוניסטית הסינית שנערכה בבייג'ינג לפני כמה שנים, הם סיפרו לי כי מדי יום נרשמים ברחבי המדינה "מאה אירועים של אי–סדר חברתי". מדובר בשביתות, בהפגנות ובמחאות עובדים.

האם ניתן לשלב פיתוח כלכלי מואץ עם קידום הסוציאליזם? במילים אחרות, האם "הסוציאליזם בעל המאפיינים הסיניים" (כפי שהמשטר מוגדר רשמית, ר' רשימה של הנשיא ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסינית שי ג'ינפינג בגיליון "זו הדרך" הקרוב), ביטל את הסתירות המעמדיות, או דווקא העמיק אותן בעשורים האחרונים? הדגם הסיני (במידה שאכן מדובר ב"דגם") מתבסס על קונצנזוס חברתי ופוליטי נרחב לפיו המפלגה הקומוניסטית מנהלת את ענייני המדינה והכלכלה. אך המפלגה מבטיחה לא רק העלאת רמת החיים, היא מצהירה שבסין מתחולל "השלב הראשון בבניית הסוציאליזם". קרי, אמנם קיימים פערים חברתיים אבל ככל שסין תתקדם כלכלית, פערים אלה ילכו ויצטמצמו.

להנהגה הסינית תכניות שאפתניות בכל הנוגע בכלכלת ארצה ומקומה בעולם. אך האם התכנית "חגורה ודרך", המקדמת שיתוף פעולה עם 70 מדינות, ושהשקעותיה יהיו גדולות בהרבה מההשקעות בתכנית מרשל האמריקאית לשיקום הקפיטליזם באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, נועדה לקדם את הסוציאליזם בסין או שמא להבטחת מעמדה כמעצמה קפיטליסטית ואימפריאליסטית?

אפרים דוידי

המאמר עומד להתפרסם בגיליון הקרוב המורחב של "זו הדרך"

שיתפרסם לרגל החגים ושיוקדש לסין