מגפת הקורונה העולמית משפיעה על כל תחומי החיים ודומיננטית בתודעה הציבורית, אך אין זאת אומרת שהכלכלה והפוליטיקה נעלמו. המאבק במגפה משתק את הכלכלה ורוב הכלכלנים מסכימים שהעולם נכנס למשבר כלכלי, חמור לא פחות – ואולי אף יותר – ממשבר 2008. משבר פירושו שהכלכלה אינה צומחת או אפילו מתכווצת. נכון לכתיבת שורות אלה, לא ידוע כמה זמן יארך המשבר וקשה עדיין לחזות את השלכותיו העולמיות. הבעיות שבראש סדר היום הפוליטי במדינות שונות, וכן בעיות פוליטיות אזוריות ועולמיות, לא נעלמות בזמן המגפה. בעיות אלה מושפעות מאד מהמגפה ומהמשבר הכלכלי שחוללה: הברקסיט נמשך בצל הקורונה, וכך גם מערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב. גם המלחמות בסוריה, בלוב ובתימן נמשכות, וכן מלחמת המכסים בין סין וארה"ב. גם משבר האקלים ומשבר הפליטים לא נעלמו לשום מקום. הקורונה היא, לכן, ממד נוסף שצריך לקחת בחשבון בכל ניתוח פוליטי עכשווי. אצלנו נמשך מאבקו של נתניהו להיאחז בשלטון בצל הקורונה, תוך ניצול המגפה לחיסול המרחב הדמוקרטי.

מצב מגפה, כמו מלחמה, הוא מצב יוצא מן כלל הדורש נקיטת צעדים חריגים. היה זה קרל שמיט, המשפטן הגרמני שמכר את עצמו לנאציזם, שהגה את רעיון השימוש במצב חירום לצורך שינוי משטר. בהתייחס לכך כתב בחודש שעבר הפילוסוף האיטלקי הליברלי ג'ורג'יו אגמבן שמשבר הקורונה הוא למעשה מזימה מבוימת להשתלטות אנטי–ליברלית, וכדי לתת תוקף לטענה זו ניסה להפחית מחומרת המחלה באמצעות חישובים שונים ומשונים.

לא צריך להיות חסיד של תאוריות קונספירציה, אך גם לא להיות שוטה מכדי להבין שקיימות גם קונספירציות. המגפה מעמידה במבוכה אידיאולוגית את הליברטריאנים, שמתנגדים לכל התערבות של המדינה ולאוטונומיה מוחלטת של הפרט. במצב מגפה, אין איש המקבל את הטענה כי זכויות הפרט קודמות תמיד לאינטרס החברתי. ניתן לקבל הגבלות על זכויות הפרט לזמן קצוב, או פגיעה מסוימת בפרטיות, אם הדבר הכרחי למיגור מגפה. נודעת חשיבות רבה, כמובן, לזהות המוסד האחראי לניהול המשבר (אין הצדקה למתן סמכויות מיוחדות לשב"כ או לראש הממשלה) ולמגבלות ולפיקוח המוטלים עליו. בכל מצב עלינו להיות חרדים לזכויות אדם ולהיאבק על שמירתן. יש להתנגד להעמקת הקפיטליזם של הפיקוח ((Surveillance Capitalism שבו "כורים" ואוגרים ידע על אינדיבידואלים והופכים אותו לסחורה למטרות רווח.

בין התנגדות טוטלית לכל מצב חירום לבין מצב חירום תמידי יש עדיין מנעד רחב (בישראל שורר מצב חירום משפטי תמידי מאז הקמתה, המתחדש כל שנה כמעט אוטומטית – אך אין זה מפריע לרוב היהודים). אמצעי תקשורת מערביים וישראליים ניהלו תעמולה ארסית נגד סין ודרכי מלחמתה בקורונה. עכשיו הולכות יותר ויותר דמוקרטיות בדרכה ועושות כמוה. זה לא אומר שסין דמוקרטית – זה אומר שבמצב חרום עושים מה שיכולים.

הקורונה גילתה, ביום פקודה, את המצב האמיתי של מערכות הבריאות בעולם לאשורו. הניאו–ליברליזם חיסל, קיצץ והפריט במשך שנים רבות מערכות בריאות שהוקמו בעולם מזה מאה שנים. כתוצאה מכך, כשפרצה המגפה, לא היו בנמצא מספיק מעבדות וערכות בדיקה; לא יודעים כמה חולים יש באוכלוסייה; אין מספיק מיטות בבתי החולים; אין מספיק מכונות הנשמה לחולים במצב קשה. כתוצאה ממצב מערכות הבריאות אין יודעים בוודאות מהו שיעור התמותה מקורונה, ונמצאים הבדלים גדולים בתמותה בין מדינות. ההבדלים בין האסטרטגיות השונות שנוקטות מדינות לטיפול באוכלוסייתן לא נובעים רק משקולים רפואיים, אלא בעיקר מאילוצים שנובעים ממחסור. מחסור זה אינו "טבעי" – הוא תוצאה של החלטות פוליטיות מכוונות שהתקבלו בעבר.

רובנו מכירים את שיטת התיעדוף בחדרי מיון בבתי חולים, בעיקר בזמן מלחמה, במסגרתה על הרופאים להחליט, בהתאם למשאבים שבידם ולסיכויי ההצלחה, באילו חולים לטפל קודם. ההחלטות על "ריחוק חברתי" ובידוד גובות מחיר כלכלי כבד. החלטות אלה נתקבלו בגלל היעדר האפשרות לדעת בזמן אמת מי חולה וכמה חולים יש באוכלוסייה. בארה"ב הכחיש הנשיא טראמפ הכחשה הרת אסון את התפשטות הווירוס, משום שאין במדינה העשירה בתבל מערכת בריאות לאומית שיכולה להתמודד עם המצב. ממשלת בריטניה בראשות בוריס ג'ונסון החליטה לנקוט באסטרטגית "חסינות העדר", לפיה דווקא הדבקה מהירה, ולא בידוד הנגועים מהבריאים, תקנה חיסון לקהילה. להחלטה זו של אי–בדוד היה אמנם מחיר כלכלי נמוך יותר, אך פירושה הוא אדישות והשלמה מלתוסיאנית עם שיעורי תמותה גבוהים בקרב האוכלוסיות הקשישות. בארץ ביטא דעה דומה פרופ' יורם לס, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות וחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה. בראיון לחדשות 12 (10.3) יצא לס נגד מדיניות הבידוד הביתי של החוזרים מחוץ לארץ ואמר: "אגיד משפט שקשה לשמוע. בשביל מעט מאוד אנשים שתוחלת החיים שלהם לא גדולה, לא הורסים מדינה ולא הורסים את העולם. מקריבים אותם."

איננו יודעים עדיין איך יתפתח המשבר העולמי. בינתיים בסין כבר הולך ויורד שיעור הנדבקים החדשים, והמדינה מתחילה לחזור לשגרה. סין משתפת את העולם בניסיון ובידע שלה על הקורונה. גם בסין היו מחדלים כשפרצה המגפה ואסור להכחיש אותם. הדרך למלחמה בקורונה ובמשבר הכלכלי איננה בידוד והסתגרות של מדינות מפני העולם, אלא הידוק שיתוף הפעולה העולמי למען טיפול בבעיות הגלובליות העומדות בפנינו. הדרך ליציאה מהמשבר והמגפה היא דרך הסולידריות, לא דרך הפקרת החלשים. כך במחלה וכך בכלכלה.

אבישי ארליך

המאמר התפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"