נציגי חד"ש, בל"ד, רע"ם ותע"ל הגישו (1.8) את רשימתם המשותפת לוועדת הבחירות המרכזית. סקרי סוף השבוע חזו כי הרשימה המשותפת תהא הסיעה השלישית בגודלה בכנסת: סקר "ישראל היום" חזה למשותפת 12 מנדטים וסקרי המהדורות בערוצים 12 ו-13 חזו לרשימה 11 מנדטים.
ראשי הרשימה המשותפת (צילום: אל אתיחאד)
לפי הסטטיסטיקאי פרופ' קמיל פוקס, סוקר חדשות 13, מנדט אחד מתוך ה-11 שחזה לרשימה המשותפת יגיע מקולות של בוחרים יהודים. למרות שמדובר רק בסקר מנדטים שנערך יותר מחודש טרם הבחירות, הוא מבטא הלוך רוח קיים בקרב אנשי השמאל ושוחרי השלום היהודים.
מפלגות הממסד כולן זזו ימינה. ראשי מפלגת הגנרלים כחול לבן, למשל, האשימו בשבוע שעבר את נתניהו בכך שתכנן "לסגת לקווי 1967". ח"כ אבי ניסנקורן (כחול לבן), יו"ר ההסתדרות לשעבר, אף הדגיש את עמדתו הגזענית כשטען השבוע (5.8) כי "מדינת ישראל היא מדינה שוויונית ליהודים" ופסל כל שותפות עם הרשימה המשותפת.
מרצ, מצדה, חברה לאהוד ברק (תחת השם "המחנה הדמוקרטי"). כן, זה אותו ברק שגיבש את המדיניות "אין פרטנר". ברק כיהן כראש ממשלה בעת מאורעות אוקטובר 2000 (והשמיע על כך לאחרונה התנצלות צינית ואלקטורלית), וכיהן כשר ביטחון במהלך שלוש מלחמות עקובות מדם ברצועת עזה.
ועידת מפלגת העבודה אישרה את האיחוד עם מפלגת גשר של אורלי לוי-אבקסיס, שבעבר הייתה פעילה במפלגת הימין הקיצונית והגזענית של אביגדור ליברמן והצביעה בעד "חוק הלאום" ו"חוק הנכבה".
עוד ועוד אנשי שמאל מגיעים למסקנה, כי אין להם כבר בית פוליטי בשמאל הציוני, וכי עליהם לחפש בית פוליטי חדש – בית ערבי-יהודי שאינו מתפשר על עקרונותיו ושאינו נוהה אחר אנשי צבא עם דם על הידיים במטרה להפיל את נתניהו ולהחליפו בחיקוי דהוי.
מרצ, שהייתה קול ברור למדי נגד הכיבוש ולכן שימשה בית לאנשי שמאל לא מעטים, החליפה את השיח נגד הכיבוש בהדהוד מסר אחד ויחיד: "רק לא ביבי".
במערכת בחירות זו, ישנה רק רשימה אחת הפורצת את השיח ב שתמציתו "נתניהו כן או לא". שותפות ערבית-יהודית עקבית מול הגזענים ותאבי הסיפוח ומול הפוסחים על שני הסעיפים היא צו השעה. רק הרשימה המשותפת בראשות ח"כ איימן עודה (חד"ש) נושאת בגאווה דגל זה.
