רג'א זעאתרה במאמר שפורסם הבוקר ב"הארץ": 20 שנה אני חבר מק"י

"ירושלים באופוזיציה", ספק ציחקק־ספק איים אחד מחברי סיעת הליכוד במועצת העיר חיפה, כאשר ראש העיר ד"ר עינת קליש־רותם דיווחה למועצת העיר על העבודה המאומצת שהיא וסגנה נחשון צוק עושים מאז כניסתה לתפקיד בעניין מפרץ חיפה ונמל חיפה. ירושלים, בהקשר הזה, היא הממשלה שמולה מתנהלים הניסיונות לבלום את התוכניות ההרסניות שלפני שש שנים גרמו לקליש־רותם, שכתבה דוקטורט על שיקום ערים תעשייתיות, להיכנס לזירה הפוליטית החיפאית.

2018-12-14_174314

שהירה שלבי ורג'א זעאתרה במסיבת עיתונאים שקיימו השבוע בחיפה (צילום מסך: חדשות 10)

בפתחה של אותה ישיבת מועצה, ביום שלישי 4 בדצמבר, דיווחה מזכירת העיר ברכה סלע על ההסכם עם סיעת החזית החיפאית (חד"ש), ובכלל זה ההחלטה למנות אותי לסגן ראש העיר. יו"ר סיעת הליכוד נשא נאום ציוני חוצב להבות שבו התריע מפני מינוי "איש תומך טרור, תומך חיזבאללה, חמאס, דאעש ובי.די.אס" לסגנה של ראשת העיר הטרייה, גם אם בעוד שנתיים וחצי. אותו חבר מועצה מ"ירושלים באופוזיציה" ישב ליד שותפתי, שהירה שלבי, ואמר לה: "שלא תביני אותנו לא נכון. אנחנו לא מתנגדים חס וחלילה לסגן ערבי. אבל לא הוא. אין לנו בעיה שתהיי את".

שלשום בערב הפיצה סיעת הליכוד הודעה לעיתונות, שבה טענה כי קליש־רותם "הביאה רוח חד"שה לחיפה". המרצע לא איחר לצאת מן השק: "נילחם בכל דרך כדי שתנועת חד"ש לא תהיה חלק מהקואליציה". קודם לכן צייצה ראשת העיר: "המגזר הערבי היה במשך ההיסטוריה, ויישאר גם בתקופתנו, חלק מהנהגת חיפה. המלחמה האישית נגד זעאתרה הסתיימה. לא אתן שנציגי הליכוד המקומיים, שכועסים כי לא קיבלו ג'ובים, ינהלו מלחמה נגד האוכלוסייה הערבית בחיפה".

עוד סיפור מהבִּצה המקומית? ממש לא. אני חבר במפלגה הקומוניסטית ובחד"ש זה 20 שנים ופעיל פוליטי כ–25 שנים. הפגנת הרבבות הראשונה שבה השתתפי היתה בתל אביב, בכיכר מלכי ישראל אז, במוצאי שבת 4 בנובמבר 1995.

יכול להיות שזיכרוני מטעה אותי ושאני לא אובייקטיבי, אבל סערה כמו זו שהתחוללה בעקבות מינויי לסגן ראש העיר אינה זכורה לי. ופה, לעניות דעתי, קבור הכלב: בחיפה היה מהפך שלטוני והוקמה קואליציה בניסיון לחולל מהפכה אמיתית — לא הסכם שלום היסטורי אמנם, אבל עיר שמתנהלת לפי האינטרסים של תושביה, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ולא לפי אינטרסים של בעלי הון.

אני לא איש חיזבאללה, לא איש חמאס ובוודאי לא איש דאעש. עמדתי ועמדת מפלגתי היא שלעם שנמצא תחת כיבוש ודיכוי יש זכות להתנגד בכל האמצעים הלגיטימיים העומדים לרשותו. זה נכון בווייטנאם, בדרום אפריקה ובכל מקום. אני מתנגד בכל מאודי לפגיעה באזרחים, בחפים מפשע, בילדים, בתינוקות. לא משנה מי הפוגע, לא משנה מי הנפגע: ילדים לא צריכים למות. זה נכון בחיפה ובביירות, זה נכון בעזה ובשדרות. ואני לא יכול לנתק את הפגיעה מההקשר הרחב יותר — הכיבוש, שהוא הטרור הכי גדול שקיים כאן.

אני קומוניסט ערבי מחיפה שהבטיח לבוחריו בית ספר אנתרופוסופי, מדרכות נורמליות, מעונות יום, שדרוג מרכזים קהילתיים, קצת פחות פקקים, מלגות לסטודנטים, כיכר על שם מחמוד דרוויש וסמיח אל־קאסם וטיפול בחובות הארנונה.

יש לי גם דעות משלי. אני, למשל, חושב שהכיבוש הוא אסון לשני העמים. אני מאלה שצועקים בהפגנות "גזענות היא אסון בשירות שלטון ההון" ואמשיך להפגין למען הדברים שאני מאמין בהם.

אני מאמין גדול במדינה פלסטינית בגבולות 1967 שבירתה ירושלים המזרחית, לצד מדינת ישראל. אני מאמין בפתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטינים לפי החלטות האו"ם. אני מאמין שאם בחיפה יחיו 50 אלף ערבים (במקום 35 אלף היום) זה לא יאיים על אף אחד כאן. חלקם, אני בטוח, ימצאו פרנסה במיזמי התיירות הגדולים שמתכננים קליש־רותם וצוק. אני דורש שוויון זכויות מלא, לרבות זכויות קולקטיביות וצדק מתקן, לאזרחים הערבים הפלסטינים בישראל. אני דורש שכל עובד וכל עובדת יחיו בכבוד ויגדלו את ילדיהם בכבוד. ואני דורש שיכבדו אותי, את השפה שלי ואת התרבות שלי.

ביום ראשון השבוע ביקשו ממני עיתונאים תגובה לדברי האיש המסוכן מבלפור 10 שאיים על קליש־רותם כמו ראש מאפיה. ראשי מאפיה לא מרבים במלים בדרך כלל, הם מסמנים מטרה בהינף יד ו"החיילים" שלהם יודעים את העבודה: הם יסיתו, ישסו, יסלפו, יתלהמו, יסגרו ברזים, יתקעו תקציבים וינעלו שערים בפני אשה מקסימה, ערכית ואמיצה שנבחרה ברוב סוחף, כנגד כל הסיכויים, ואני אפילו לא הצבעתי בעדה! בתגובה כתבתי שכשאהיה סגן ראש העיר סביר להניח שאותו איש מושחת, גזען ומסית ישב בכלא.

קבלו תיקון: לא אהיה סגן ואני לא יודע מתי בסופו של דבר הוא יישב בכלא. אבל אני מתעקש להמשיך במאבק עם כל שותפי היהודים והערבים, כדי שהאיש מבלפור 10 והמדיניות הגזענית שהוא מוביל יישבו באופוזיציה. זה תלוי בהרבה דברים, ואחד מהם הוא שראשי האופוזיציה הנוכחית יגלו אומץ לב דומה לזה של האשה שיושבת עכשיו ברחוב חסן שוקרי 14 בחיפה.