50 שנה למאי 68': יומן התקוממות העובדים והסטודנטים ברחבי צרפת

ההפגנות ההמוניות הגיעו לשיאן כעבור כמה חודשים, בחודש מאי. אך המהלך החל ב-22 במארס 1968. בערבו של אותו יום, חבורה קטנה למדי של פעילי שמאל רדיקלי ו-150 סטודנטים פלשו לבניין המנהלה של אוניברסיטת נאנטר בפרבריה הפועליים של פאריס. הקבוצה התבצרה בבניין וקיימה דיון בשסעים המעמדיים בקפיטליזם הצרפתי ובהשלכותיהם על האוניברסיטה. בין היתר, דרשה הקבוצה חופש ביטוי, דמוקרטיזציה בחיים האוניברסיטאיים ואף את ביטול האיסור על סטודנטים לבקר במעונות של המין השני.

הנהלת האוניברסיטה הזמינה את המשטרה, וההרצאות בוטלו למשך שבוע. דומה היה כי האירוע הסתיים כשהתפנו הסטודנטים מהבניין וכמה ממנהיגיהם עמדו לדין בפני ועדת משמעת פנימית.

1

עיתונאי מערכת העיתון הקומוניסטי "הומניטה" בהפגנת עובדים וסטודנטים שנערכה במרכז פאריס ב-29 במאי 1968 (צילום: הומניטה)

 

אלא שכדור השלג החל מתגלגל: עימותים נוספים בין הסטודנטים לממסד הובילו לסגירת האוניברסיטה בנאנטר ב-2 במאי. סטודנטים מאוניברסיטת סורבון היוקרתית שבמרכז פאריס התכנסו למחרת לאות הזדהות, ועם הגעת המשטרה למקום פרצו בין המפגינים לשוטרים עימותים שפשטו ברובע הלטיני כולו. כמאה בני אדם נפצעו ו-596 נעצרו. כל הקורסים באוניברסיטת סורבון בוטלו.

ב-6 במאי הפגינו התאחדות הסטודנטים הארצית ואיגודי המרצים נגד פלישת המשטרה לסורבון. רבבות צעדו לעבר בניין הסורבון והשוטרים, שהמתינו להם במקום, תקפו אותם באלות. כמה מהמפגינים החלו להקים בריקדות וליידות אבנים על השוטרים שנאלצו לסגת זמנית. כאשר שבו לזירה, פיזרה המשטרה את ההמון בגז מדמיע. 422 בני אדם נעצרו; 354 שוטרים ו-600 סטודנטים נפצעו.

האלימות המשטרתית דווקא הגבירה את התמיכה במוחים. סטודנטים ותלמידי תיכון מרחבי צרפת יצאו לרחובות הערים כדי לתמוך במאבק. אמנים ואנשי רוח אף הם הצטרפו, והוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית הביע תמיכתו בסטודנטים.

לאחר לילה סוער נוסף ברובע הלטיני, במהלכו נעצרו 468 בני אדם, מעל לאלף נפצעו וכמאתיים מכוניות הועלו באש, החליטו ב-11 במאי גם איגודי העובדים המקצועיים הגדולים, בייחוד הקונפדרציה הכללית של העובדים ((CGT, להצטרף למאבק והכריזו על שביתה כללית ב-13 במאי.

ביום השביתה, יצאו לרחובות הבירה כ-2 מיליון סטודנטים ופועלים, תוך קריאות: "רוץ חבר, העולם הישן מאחוריך!", "שחרור האנושות – מוחלט או כלל לא", "עובדים וסטודנטים מאוחדים", "אל תישא ותיתן עם הבוס; מגר אותו", "הבוס זקוק לך, לא אתה לו" ועוד. ר"מ צרפת ז'ורז' פומפידו הגיב בשחרור העצורים ובפתיחת הסורבון, אך ההפגנות לא שככו. הסטודנטים הזועמים השתלטו על הסורבון והכריזו עליה כ"אוניברסיטה עממית".

בימים הבאים החליטו פועלים ברחבי צרפת, על דעתם ולפעמים בניגוד לעמדת נציגיהם, להשתלט על מאות מפעלים ברחבי המדינה, בהם מפעל "רנו". הם הביאו להפסקת פעילות בתי הדפוס, וכך גם העיתונים נעלמו מהדוכנים.

ב-17 במאי פתחו 200 אלף פועלים בשביתה. במהירות עלה מספרם לשני מיליון ול-10 מיליון ב-20 במאי. בנקודה זו הייתה צרפת כבר משותקת: השביתה התפשטה כאש בשדה קוצים לבתי החולים, למספנות, לנמלים ולשדות התעופה. בספר שפרסם באחרונה ההיסטוריון הקומוניסטי רוז'ה מרטלי, כתב המחבר כי בניגוד לסטודנטים, הציגו הפועלים במאבקם אג'נדה מעמדית-פוליטית רחבה ורדיקלית יותר: הם דרשו את הפלת ממשלת הימין ואת התפטרותו של הנשיא דה גול, בצד העלאת שכרם ושיפור תנאי הפנסיה.

ב-24 במאי הופיע דה גול בטלוויזיה בנאום כושל לאומה. בעיני רבים הוא נחשב מנהיג זקן. גיבור מלחמת העולם השנייה נתפס כנציג של העולם הישן ושל המשטר הקפיטליסטי הכושל. לילה נוסף של בריקדות פקד את הבירה, ובמהלכו מת צעיר בן 26 מרסיסי רימון שהשליך לעברו שוטר. זה היה מקרה המוות הראשון באירועי מאי 1968. באותו לילה הגיעו המחאות לשיאן, כאשר השתלטו המפגינים על מרכז פאריס והעלו את בניין הבורסה באש. לדברי מרטלי, עם הנהגה נחושה יותר ומאוחדת, יכולים היו המפגינים יכולים להשתלט אפילו על ארמון האליזה הנשיאותי.

בסוף מאי פתחו איגודי העובדים במו"מ עם הממשלה. לאחר יומיים של דיונים הושגה הסכמה: העלאה של 7% בשכר הפועלים, העלאה של כ-30% בשכר המינימום ותשלום עבור ימי השביתה. בעוד שדומה היה כי הממשלה מתפקדת על כרעי תרנגולת, דה גול עצמו נותר ללא פגע. לאחר שהבטיח את תמיכת הצבא במידת הצורך, הודיע הנשיא ב-30 במאי על פיזור האסיפה הלאומית, וקבע בחירות חדשות ב-23 ביוני. הוא הורה לעובדים לחזור לעבודה ואיים להכריז על מצב חירום במדינה ו"להציף את הערים בחיילים חמושים". לבסוף נאלץ דה גול להתפטר באפריל 1969, בעקבות כישלון במשאל עם שיזם.

בשבועות האחרונים, ועל רקע מחאות של העובדים והסטודנטים ברחבי פאריס ובערים הגדולות בצרפת, הוצבו כרזות ענק: "זה היה ב-1968, כך יהיה גם ב-2018".

א"ד

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב