במועצת חד״ש שהתקיימה ב-17 בפברואר השנה, נבחר דחיל חאמד (אבו זייד) לכהן כיו״ר סיעת החזית בהסתדרות. לקראת הבחירות לוועידת הסתדרות שיערכו ב-23 במאי, בהן חאמד יוביל את רשימת חד״ש כחלק מרשימת עוגנים בראשות אבי ניסנקורן, שוחחנו עמו.
מפגיני ה-1 במאי, אתמול, במרכז תל–אביב (צילום: זו הדרך)
ספר לנו על עצמך – איך הגעת לתפקיד?
אני תושב נצרת. לאחר סיום לימודי התיכון, קיבלתי מהמפלגה הקומוניסטית מלגה ללמוד הנדסה בבולגריה. ב–1975, כאשר חזית נצרת זכתה בראשות העירייה, עברתי לבקשת ראש העירייה החבר תאופיק זיאד לעבוד בעיריית נצרת בענייני כספים. עיריית נצרת היא המעסיק הגדול בעיר – כיום מועסקים בה 900 עד 1,000 עובדים ועובדות. אחרי תקופה עבודה קצרה נבחרתי וועד של עובדי העירייה. בהמשך כיהנתי שנים רבות, במקביל לעבודתי, כיו״ר ועד העובדים.
חשוב לציין, כי אחרי ניצחון החזית בנצרת, משרדי הממשלה עשו חרם על העירייה ולא העבירו תקציבים בהתאם לחוק. ציבור העובדים סבל מאד מהחרם, שכן המשכורות לא היו מגיעות בזמן. אני זוכר שפעם לא קיבלנו משכורת 6 חודשים. הובלנו מספר שביתות. ב-81' נמשכה השביתה 36 ימים. למרות השביתה והסבל, התושבים התמידו בתמיכתם בהנהגת העירייה ואפילו השתתפו בניקיון הרחובות כתמיכה בעירייה ובהנהגתה. אחרי שביתה זו, המצב השתפר. ובכל זאת היו עליות וירידות, וגם בתקופה שלאחר מכן ניהלנו מאבקים ושביתות מול משרדי הממשלה.
אחרי מותו של תאופיק זיאד ב-1994 ועד 1998 כיהנתי כממלא מקום ראש עיריית נצרת ראמז ג'רייסי. ב-1998 פרשתי מהעירייה ועבדתי בהתנדבות ב בעמותות לסיוע לנכים וסניף הביטוח הלאומי בנצרת. ב-96' נבחרתי לתפקיד מזכיר חזית נצרת הדמוקרטית ושימשתי בתפקיד זה במקביל לעבודתי הקהילתית.
איך חד״ש נערכת לבחירות להסתדרות?
כרגע אנחנו נמצאים בראשות מרחבים חשובים – מרחבי נצרת בהסתדרות ובנעמת, מרחבי המשולש הדרומי בהסתדרות ובנעמת, ומרחב הגליל המרכזי בנעמת. אנחנו נעשה את המיטב לשמור ולחזק את כוחנו במרחבים אלה ולהשיג תוצאה יפה בבחירות ברמה המקומית והארצית.
ב-2015 חתמה חד״ש על הסכם עם סיעת עוגן בראשות ניסנקורן, וכתוצאה ממנו פועל בהנהגתנו האגף לקידום שוויון, העושה עבודה חשובה מאוד. הנושאים המרכזיים בהם פועל האגף, ואשר גם אנחנו נוסיף לקדמו, הם: תעסוקת אנשים עם מוגבלויות; מאבק בתאונות העבודה בענף הבניין; קידום זכויות נשים עובדות, ובמיוחד במגזר הערבי; ועזרה לאוכלוסיות מוחלשות. כמו כן עוסק האגף בקידום מעמד העובדים הפלסטינים מהשטחים הכבושים.
כיום מתנהלים מאבקים רבים, בהם אנו תומכים: עובדי רשות השידור והתאגיד, עובדי טבע עליהם מרחף איום הפיטורים, עובדי סודהסטרים שהקימו ועד פעולה למען עבודה מאורגנת במקום קבלנית. ועד הפעולה הזה נתקל בקשיים מצד המעסיק. בסודהסטרים 1,200 עובדים ועובדות ערבים ויהודים שנאבקים יחד על זכותם להתארגן. חברינו ליוו את המאבק הזה – והגענו למפעל להביע סולידריות.
אני רוצה לציין שאנחנו אמנם ברשימת עוגנים יחד עם מספר מפלגות, אבל אנחנו נמשיך לשמור על האופי הייחודי שלנו. אנחנו לא רואים עין בעין עם ההנהגה בכל נושא, ועצמאותנו כלולה בהסכם בינינו. אנחנו שומרים על עצמאות בהסתדרות – אידיאולוגית וארגונית.
מהן הבעיות הבוערות בתחומי עובדים בציבור הערבי?
אנחנו יודעים שקיימת בעיה קשה לגבי נשים שעובדות אצל מעסיקים פרטיים. רובן רחוקות מאד מלקבל את שכר המינימום. הן מועסקות ב-1,500 או 2,000 שקל, ובגלל המחסור במקומות העבודה – הן לא מתלוננות וממשיכות בתנאי עבדות. אנחנו נעשה את מיטב יכולתנו להיאבק בתופעה זו ולארגן את הנשים הללו. במגזר הערבי חשוב לנו לחזק כמה שיותר את המרחבים, כי הם אלה שנמצאים במגע יומיומי עם האוכלוסייה, יודעים את הבעיות ומכירים את המציאות.
היסטורית, אנחנו בחזית ובמפלגה הובלנו מאבק עיקש למימוש זכותם של עובדים ערבים להיכנס להסתדרות. גם לאחר הצטרפותם בשנות ה-60, עד 1985 לא אפשרו להקים מועצות פועלים נבחרות ביישובים ערביים (להוציא נצרת). בעקבות מאבק שלנו קיבלנו את הזכות לבחור. עם זאת, רק ב-2012 הגענו לראשות מועצת הפועלים במרחב נצרת, לדוגמא.
אנחנו מייחסים חשיבות גדולה לבחירות האלה. מבלי להעלים את ההערות והביקורת שלנו על התנהלות הנהגת ההסתדרות, זו להערכתנו התנועה החברתית והאיגוד מקצועית הגדולה ביותר. שיעור העובדים המאורגנים בארץ נע בין 35% ל-38%. באירופה השיעור מגיע ל-50%. בסקנדינביה השיעור עומד על 80%. אנחנו שמים בראש מעיינינו את ההגדלה של מספר העובדים המאורגנים. בשנים האחרונות הצטרפו עשרות אלפים, אבל חברות כוח האדם עדיין מחזיקות בכוח רב ונהנות מהטבות. מציאות זו מחייבת מאבק יהודי–ערבי משותף, ופה לנו כחד״ש נועד תפקיד מרכזי במאבק לשיפור המצב.
נמרוד פלשנברג
