הכלכלן המרקסיסט הנודע ממוצא מצרי, פרופ' סמיר אמין, פרסם בשבוע שעבר מאמר בו הוא מנתח את המצב בעולם לאחר היבחרו של נשיא ארה"ב החדש, דונלד טראמפ. הרשימה פורסמה באנגלית, בערבית, בצרפתית ובספרדית ואף תורגמה לשפות נוספות.
פרופ' סמיר אמין (צילום: פרנסה לטינה)
בהקדמה כתב אמין: "עמדותיו של טרמאפ נראו בעיניי חלק מאזרחי ארה"ב כתמוהות. אבל לנשיא הנבחר יש מרחב תמרון מצומצם ביותר על מנת לחולל ולו חלק מזערי מהבטחותיו. יחד עם זאת, העובדה שהוא נבחר כדי לעמוד בראש המעצמה האימפריאליסטית הגדולה בעולם היא ביטוי לעומק המשבר של הגלובליזציה הניאו–ליברלית". אנו מביאים בהמשך קטעים נרחבים מתוך המאמר.
בחירתו של דונלד טראמפ, תוצאות הצבעת ה"ברקסיט", גידול התמיכה בכוחות הפשיסטיים באירופה, וגם הניצחון בקלפי של סיריזה ביוון והתחזקות פודמוס בבחירות בספרד הם לא יותר מביטויים פוליטיים מעומק המשבר של המערכת הניאו–ליברלית הגלובלית. הגלובליזציה, נגדה טענתי תמיד שאינה בת–קיימא, מתפוררת לנגד עינינו, וזה קורה דווקא בליבה. לכל הניסיונות להצילה באמצעות שינויים מינוריים אין כל תכלית.
אך לא ניתן לתרגם את התפוררות הגלובליזציה הקפיטליסטית כהתקדמות בדרך להצבת אלטרנטיבה בת קיימא. הסתיו של הקפיטליזם אינו בהכרח אביב העמים.
ההתפוררות היא הזדמנות היסטורית עבור העמים והעובדים כדי להציב אלטרנטיבה זו. אבל היא חייבת לכלול לפחות שני מרכיבים: תכניות לאומיות לנטישת כללי הניהול הכלכליים הניאו–ליברליים – לטובת פרויקטים של ריבונות עממית ובמרכזם הקדמה החברתית; ובמישור הבינלאומי: הקמת משטר של גלובליזציה רב–קוטבית המבוסס על הסכמים לתועלת הדדית.
ניתן להתקדם בשני המישורים בתנאי שכוחות השמאל העקבי יסכימו על האסטרטגיה המתאימה וינהיגו את המעמדות העממיים, כדי לנהל מערכה ממושכת להצבת האלטרנטיבה. לצערי, אנו לא נמצאים כעת בשלב הזה. המקרה של סיריזה ביוון, הבלבול הרב בקרב המצביעים בארה"ב ובבריטניה, בתוספת ההססנות של אותם הכוחות שפעם הגדירו את עצמם כ"אירו–קומוניסטים", הם הוכחה לכך.
השיטה שהשליטו המדינות האימפריאליסטיות ב"שילוש הקדוש" של הגלובליזציה (ארה"ב, מערב אירופה ויפן) מתבססת על שיתוף הפעולה הפורה עם האוליגרכיות הפיננסיות בכל מדינה ומדינה. אוליגרכיות אלה הצליחו לנהל את המשקים המקומיים ולהופכם לקבלני משנה עבור המערכת הגלובלית של ההון הפיננסי. אוליגרכיות אלה הצליחו גם לאלף אופוזיציות, דווקא באמצעות הכלים של הדמוקרטיה הבורגנית, כדי לנטרל הכרעות דמוקרטיות שאינן לרוחן. לאוליגרכיות שליטה כמעט מלאה בכלי התקשורת שנעשו למקהלה השרה בקול אחד לטובת האינטרסים שלהן.
אך מאז פרוץ המשבר הקפיטליסטי, שהחל דווקא בארה"ב בשנת 2007, הארכיטקטורה הגלובלית כולה מגלה סימנים של חולשה; ופה ושם אף סימנים של התמוטטות. אין ספק שטראמפ ער לכך. כפי שכוחות פוליטיים מהימין ברחבי העולם – בייחוד באירופה – ערים לסכנות הטמונות במשבר המסרב לגווע.
הנאומים של טראמפ והודעותיו התכופות, לפני ואחרי הבחירות, ספוגים ברמיזות נגד הגלובליזציה, שהפכה לא אהודה במיוחד גם במדינות האימפריאליסטיות. הנשיא הנבחר של ארה"ב מפגין "רוח לאומית" גאה והוא אף יכול לקדם כמה צעדים פרוטקציוניסטיים להגנה על תוצרת ארה"ב. עד כאן המוסיקה. אבל המהות, המילים, הן שונות.
טראמפ ישתדל למשמע את בנות בריתה של ארה"ב ברחבי העולם. אבל הוא כבר הציב את המטרה: סין. לפניו, הנשיא ברק אובמה ומזכירת המדינה לשעבר הילרי קלינטון הגיעו להכרעה אסטרטגית, לפיה יש להעביר את כובד משקלה של ההתערבות האמריקאית, הכלכלית והצבאית, ממערב אסיה והמזרח התיכון אל מזרח אסיה והאוקיאנוס השקט.
בכל מקרה, לנשיא ארה"ב הנבחר ולארצו לא צפויים ימים של שגשוג וצמיחה. יהיו אלה ימים של סכסוך וחרדה.
