"מפלגת סיריזה ביוון ותנועת פודמוס בספרד פתחו מרחב פוליטי חדש, כי הן ביטוי לתהליך חדש המתחולל בחברה" – כך אמר הגיאוגרף והתיאורטיקאי פרופ' דייוויד הרווי, בשיחה עם היומון הקומוניסטי האיטלקי "איל מניפסטו". הוגה הדעות המרקסיסטי, בן 79, פרסם לאחרונה ספר בשם "17 סתירות וסופו של הקפיטליזם". לדבריו, הוא ממשיך לנצח את המציאות כאשר עין אחת שלו קוראת את מרקס בעוד העין השנייה עוקבת אחר התנועות החברתיות. להלן קטע מהראיון שפורסם ב-"איל מניפסטו", לפני כשבועיים.
פרופסור דייוויד הרווי (צילום: איל מניפסטו)
ספרך מצביע על שלוש סתירות מסוכנות: גידול התוצר ללא מעצורים, המשבר הסביבתי ושאלת הניכור בחברה המודרנית. כיצד יש להתמודד איתן?
אני מציע לבדוק לעומק את ההתפרצויות ואת המחאות ההמוניות, בהן תמיד מופיע גורם אחד מרכזי: שילוב –שילוב בין מגזרים שונים ושילוב בין דרישות שונות. זה קרה בהפגנות שנערכו בפארק גזי שבאיסטנבול, וגם במחאות נגד המונדיאל בברזיל. באירועים אלה נוצרה שכבה חדשה של פעילות ופעילים צעירים, אשר השמאל לא הצליח להנהיג או לקלוט בשורותיו. יש לכך כמה סיבות, ואחת מהן היא שהשמאל אינו יכול לנטוש את ראייתו המסורתית לפיה המאבקים מתנהלים סביב הייצור וחלוקת פירותיו.
השמאל אינו משכיל להבין את הפוליטיקה של חיי היום–יום ואת הפוטנציאל המהפכני שהיא יכולה לפתח. לתפיסתי, הפוליטיקה של היום–יום קשורה בשכבה הולכת וגדלה של צעירות וצעירים, תושבי הערים, הרוצים להימלט מהניכור ולייצר אלטרנטיבות. מחאתם קשורה יותר במרחב בו אנו חיים מאשר במקום העבודה. במובן זה, סיריזה ביוון ופודמוס בספרד – שהן תנועות שלא ניתן להגדירן כתנועות מהפכניות "טהורות" – פתחו מרחב פוליטי חדש, כי הן ביטוי לתהליך חדש המתחולל בחברה.
סיריזה מנסה, מצד אחד, להציל את גוש היורו, ומצד שני היא מנסה לקדם אירופה חברתית. אתה סבור שהם מסוגלים להצליח?
קשה מאוד להגדיר כעת מה ייחשב הצלחה ומה ייחשב כישלון ביחס ל-"תופעת סיריזה". ייתכן מאוד כי בטווח הקצר, סיריזה עלולה להיכשל. אבל בטווח הארוך, עמדותיה עשויות לנחול הצלחה, משום שהיא שמה על השולחן ובגלוי שאלות שאיש באירופה אינו יכול להתעלם מהן: האם אירופה היא אכן דמוקרטית? מהי דמוקרטיה ביבשת בה הקנצלרית אנגלה מרקל שולטת בחיי כלל התושבים? במוקדם או במאוחר, העמים יתבעו לשים קץ לשלטון הכול–יכול של ההון. אם מרקל ועמיתיה, השולטים כיום באיחוד האירופי, ימשיכו להתעקש – הם עשויים לגרש את יוון מגוש היורו, ולגירוש זה יהיו השלכות קשות יותר ממה שהם צופים. פוליטיקאים נכשלים לעיתים קרובות, ויחסם של המוסדות האירופיים כלפי יוון היא הוכחה לכך.
בספרך אתה מנבא גל מחאות חדש. האם אינך סבור שהגל הקודם – שכלל את "האביב הערבי" ואת המחאה בארה"ב – כשל?
כאמור, סיריזה ופודמוס פותחים מרחבים פוליטיים חדשים. יש בשמאל האנטי–קפיטליסטי מי שמכנים מפלגות אלו בשם "רפורמיסטיות". ייתכן מאוד שהם צודקים. אבל יש להכיר בכך ששתי תנועות אלה הן התנועות הפוליטיות השמאליות הראשונות באירופה, מאז פרץ המשבר הכלכלי, שהפכו כוחות המוניים, שהתחילו לצעוד בנתיב המאבק בניאו–ליברליזם. לכן, במצב הנתון באירופה, מפלגות מהסוג של סיריזה ופודמוס מהוות התקדמות ניכרת, והן מסוגלות להשיג יעדים פוליטיים ממשיים.
