ראיון: אנחנו הקול של העובדים בפרלמנט הבלגי

הראיון עם יוסף חנידצ'י התקיים בסיומו של ערב סולידריות שערכה מפלגת העובדים הבלגית (PTB / PVDA) בבריסל, בתגובה למתקפה הישראלית על עזה. חנידצ'י נשא דברים באירוע, והבטיח כי יפעל למען ניתוק קשריה הצבאיים של בלגיה עם ישראל, וכן יפעל לאסור על חברות בלגיות להשקיע בהתנחלויות. הוא דרש שממשלת ישראל תפעל בהתאם לחוק הבינלאומי ותפסיק את המתקפה על העם הפלסטיני. ואכן, החברים התעקשו להעלות את הנושא בישיבת הפרלמנט הראשונה, בעת ששאר המפלגות היו עסוקות אך ורק בפרטי ההסכם הקואליציוני.

2014-07-27_192337

יוסף חנידצ'י נושא דברים באסיפת עובדים (צילום: שבועון סולידר)

 

כיצד אתם מסכמים את מערכת הבחירות?

זה ניצחון לקומוניסטים, למפלגת העובדים של בלגיה. כבר 30 שנה שאין ציר קומוניסטי בפרלמנט, ואנחנו מאוד גאים בכך שיש לנו כעת ארבעה צירים בפרלמנט של עיר הבירה בריסל, שני צירים בפרלמנט של וולוניה (המחוז דובר הצרפתית של בלגיה – א.ש), ושני צירים בפרלמנט הפדראלי. בסך הכול: שמונה נבחרים ברחבי בלגיה.

 

ואיך אתה מסביר זאת? מדוע דווקא עכשיו?

זו תוצאה של עבודה רבה מאוד ברחוב, בשכונות, בקרב העובדים. מעמד העובדים גמל לנו על עמידתנו לצידו. מעמד העובדים הבין שנחוץ לו ייצוג וקול בפרלמנט, ולכן הצלחנו. כעת יש לנו נציגים בפרלמנט, אך הדבר החשוב ביותר הוא הקול של הציבור – הקול של מעמד העובדים. צריך להמשיך ולהפעיל לחץ על הפרלמנט באמצעות גיוס המונים ברחוב, בהתארגנויות העממיות ובארגונים החברתיים.

 

מה התוכניות שלכם לשנים הקרובות בפרלמנט?

לפנינו חמש שנים של עבודה בפרלמנט. הבעיה הבוערת ביותר בבלגיה זה הניסיון לפלג את מעמד העובדים, וחשוב לנו להסביר זאת לאנשים. הקשיים העומדים בפני העובדיםבוולוניה ובפלנדריה (החלק דובר ההולנדית של בלגיה –  .א.ש.) הם זהים. הקשיים של האנשים הם זהים בכל מקום, ללא הבדל שפה. הפיצול והחלוקה הם הנשק של הקפיטליסטים, של המערכת הקפיטליסטית, נגד המאבק המעמדי. חיוני שמעמד העובדים יבין זאת.

אנחנו מתכוונים להניע שכבות רחבות בציבור ולארגן אותן. הסיסמה שלנו היא "רחוב-פרלמנט-רחוב". נניח שבעיה מסוימת נידונה ועולה מתוך ההתארגנויות החברתיות, למשל – מתוך ההתארגנות של המהגרים חסרי המעמד החוקי. אחד הצירים שלנו מעלה את הסוגיה הזו בפרלמנט, והשר חייב להשיב. עם התשובה הזו אנחנו חוזרים לרחוב, ומסבירים אותה לפעילים. אם, למשל, הפעילים אומרים כי התשובה לא מספקת אותם, אז אנחנו חושבים יחד איתם, מה צריך להיות הצעד הבא. לאחר מכן, אנחנו מסייעים לפעילים לגייס ציבור ולצאת למאבק.

 

איך הגעת למפלגה, ומדוע בחרת להיות מנהיג?

למה? בגלל שאני פועל! אני מנהיג איגוד מקצועי, זה המאבק המרכזי שלי. אני עובד כבר עשר שנים בחברת התחבורה הציבורית של בריסל. כשעובד זקוק להגנה, הוא פונה לאיגוד. וכשאנחנו עובדים באיגוד, אנחנו מבינים שאנחנו עושים פוליטיקה. בתור פעיל איגוד מקצועי, מגיע הרגע שאתה מבין שאתה צריך להפוך את המאבק האיגוד מקצועי למאבק פוליטי.

אנחנו רואים כאן, בבלגיה, איך המשבר שמדברים עליו לא בהכרח פוגע בכל האנשים: עבור העובדים זה משבר, אבל עבור העשירים אין מדובר במשבר, אלא בכסף שזורם אליהם. אתה רואה את זה ואומר: 'מה לעזאזל קורה פה?'. אתה מסתכל לפוליטיקה, ורואה שיש רק מפלגה אחת בבלגיה שאומרת שיש כאן בעיה, ושואלת מדוע העשירים נעשים יותר עשירים והעניים הופכים יותר עניים. רק מפלגת העובדים הבלגית מתנגדת לכך שהעובדים הם שישלמו את מחיר משבר השיטה הקפיטליסטית.

בראיון שנערך לאחר בחירתו לפרלמנט, הצהיר חנדיצ'י כי הוא רוצה להמשיך ולעבוד כנהג אוטובוס במשך יום בשבוע. הוא סיפר שהוא רוצה לשמור על הקשר עם הקולגות שלו, וגם על המגע הבלתי אמצעי עם הנוסעים. לדבריו, נהג אוטובוס מרגיש ראשון את תוצאות הקיצוצים בשירות הציבורי, כיוון שהוא, ולא ההנהלה, מהווה את הכתובת הראשונה לתלונות הנוסעים.

שאלתי אותו אם הוא אכן ממשיך לעבוד, ואם יש לו מספיק זמן לכך בצד עבודתו הפרלמנטארית. יוסף השיב: "זה לא שלי אין זמן. הבעיה היא שהבוס שלי אמר: 'אוי לא, פוליטיקאי שנוהג באוטובוס'… הוא לא אהב את הרעיון, ולכן זה לא מסתדר. אבל בשבילי זה מאוד חשוב להמשיך את הקשר עם אחיי למאבק, עם מעמד העובדים. הגיעו לכאן הערב, לערב הסולידריות עם העם הפלסטיני שהמפלגה ארגנה, הרבה מהקולגות שלי. זה מאוד חשוב לי. הקשר עם העובדים הוא בשבילי כמו אוויר לנשימה".

איתמר שחר

הראיון מתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"