בעקבות יום האישה: אישה לגופה

לקראת יום האישה הבינלאומי, הייתה לי שאיפה לכתוב משהו יותר מובנה מאשר בדרך כלל, ולסקור את מצבן של הנשים היום ואת האתגרים העומדים בפניהן. לתאר את החשיבות שבמתן הזדמנויות שוות לנשים, לתאר את הקושי האוניברסאלי של נשים להתמודד עם תקרת הזכוכית. לומר משהו בעל משמעות על ההבניות החברתיות אשר בעקבותיהן נשים בעלות תושייה, מחשבה חופשית ורצון לפרוק עול – בוחרות במשלח יד ממוגדר ששכרו אינו בצדו. לכתוב  על התלות של נשים, גם בתחילת המאה העשרים ואחת, ברצונם הטוב של גברים. על האפשרויות המוגבלות שעומדות בפנייך כאשר את נולדת אישה, כאשר את נעשית אישה, כאשר את אשת איש ואם, וכאשר את אשת מקצוע ומפרנסת.

סימון דה-בובואר, ז'אן-פול סארטר וארנסטו "צ'ה" גווארה בשיחה שנערכה בהוואנה ב-1961 (צילום: פרנסה לטינה)

 

מה ניתן לחדש בתחום זה? הלא מילים רבות נכתבו על כך. אם כך, אציע לחזור ולקרוא אבחנות צלולות של נשים פורצות דרך מהמאה העשרים. חשוב להקפיד ולספק נרטיב נשי, אשר מבחין בנטייה לביטול ולהתבטלות של נשים, ולהיאבק בממדים הדכאניים של הסיפור שמספקת החברה הפטריארכאלית.

אבחר לתאר היבט של ההתבגרות, אשר עבורי מדגיש את הנחיצות שבהנחלת ערכים פמיניסטיים לילדות ולנערות במהלך התבגרותן.

כאשר הייתי תלמידה בחטיבת הביניים, זכיתי לשבת ליד דלת הכיתה, לא רחוק מהפח. היות והייתי מקדימה לתפוס את מקומי, ערכתי מדי יום, לקראת תחילת השיעור, תצפית על הרגלי זריקת המסטיק של חברותיי וחבריי לספסל הלימודים. ניסיון לפענח מגמות העלה את הממצא הבא: בנות מוציאות את המסטיק מהפה בידן וזורקות אותו לפח, ואילו בנים יורקים את המסטיק ישירות אל הפח.

יש שיכפרו באפשרות לנסח תובנה כללית ותקפה בהסתמך אך ורק על תצפית משתתפת זו. אני החלטתי לנצל את מסקנות התצפית, כדי לחנך את עצמי לירוק את המסטיק לפח "כמו הבנים", ולהימנע מאצבעות דביקות, שהרי נחוצות לי אצבעות נקיות כדי לסכם שיעורים במחברת ולעיין בספרי לימוד. יריקה היא אולי נשית ומעודנת פחות, אך היא רציונאלית ויעילה יותר לצרכיי הלימודיים.

לצערי, המבוכה שעוררה בי אז היריקה, מנעה ממני לחלוק את ממצאיי עם חברותיי לספסל הלימודים. האם היו מתייחסות ברצינות לממצאים שלי? האם היו חושבות כי דרך הפעולה שלי היא לגיטימית?

את חוסר הסימטריה שבין חוויית ההתבגרות הנשית לבין זו הגברית, מיטיבה לתאר הפילוסופית סימון דה-בובואר, באמצעות קריאה ביקורתית בבלזק: "(באהבה) הוא (הגבר) מתענג עליה (האישה) ומענג אותה, ומעצם המילים משתמע חוסר הדדיות. האישה חדורה דימויים קולקטיביים המעניקים לעוררות המינית של הגבר אופי מרומָם, והופכים את העוררות המינית של האישה להתבטלות מבישה; התנסותה האישית של האישה מאשרת את חוסר הסימטריה הזה.

יש לזכור שהנער והנערה המתבגרים חווים את גופם באופנים שונים מאד: הנער מקבל את גופו בשלווה וחש את תשוקותיו בגאווה; בעוד הנערה, למרות הנרקיסיזם שלה, חווה את גופה כנטל מוזר ומטריד" ("המין השני", כרך שני, עמוד 168).

כתביה של דה-בובואר זמינים לקוראות ולקוראים בעברית מזה כמה שנים, וכדאי לשים לב כי מאז כתבה את מחקרה המונומנטאלי "המין השני," עברו בסך-הכול 64 שנים. קביעותיה רעננות, ומהוות נדבך חשוב להתנגדות לשעבוד והתנגדות לנחיתות כלכלית-חברתית של נשים, אשר חיות בחברה דכאנית.

"כשאני משתמשת במילים 'אישה' או 'נשיות', איני מתכוונת לאבטיפוס כלשהו או למהות בלתי ניתנת לשינוי", כתבה דה-בובואר בהקדמה לספרה, "וממרבית ההיגדים שלי משתמעת האמירה 'במצב הנוכחי של החינוך והמוסכמות'".

הביקורת הפמיניסטית על ההגמוניה הגברית מספקת לנו בעשרות השנים האחרונות אמצעים רבים ומגוונים להתנגדות ולשבירת תקרת הזכוכית. יחד עם זאת, האתגרים העומדים בפני נשים הם רבים, ומצריכים מערכה בלתי פוסקת נגד נסיגה בערכי השוויון המגדרי.

לילך ובר

 

המאמר פורסם בגיליון השבוע של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/http://maki.org.il/images/stories/zo/2011/zoohaderech.pdf