"פראוור לא יעבור!" – הייתה הסיסמא שליוותה רבות מהמחאות נגד תכנית פראוור–בגין לנישול ערביי הנגב. בעקבות הודעתו של השר לשעבר בני בגין, כי החוק במתכונתו הנוכחית ייגנז, פעילים רבים הביעו שמחה, והעלו לפייסבוק תמונות מההפגנות, והוסיפו להן את הכיתוב: "פראוור לא עבר!".
אין ספק, שההפגנות והמחאות – ובמיוחד הפגנות האלפים ב-"יום הזעם", 30 בנובמבר, בחיפה ובחורה שבנגב – סייעו לשים את הנושא על סדר היום הציבורי, ולעורר דיון בכלי התקשורת על אודות החוק והשלכותיו. במובן זה, העובדה שהתעורר דיון ציבורי, והעובדה שבני בגין התפטר ולא יקדם יותר את החוק, הם בפירוש צעד קדימה, אשר המוחים נגד פראוור יכולים לזקוף לזכותם.
אך נראה, כי שמחת המנצחים הייתה מעט מוקדמת מדי. אלוף במיל' דורון אלמוג, האחראי לביצוע תוכנית פראוור, אמר בשבוע שעבר, כי לא קיבל שום הנחיות לגניזת החוק וכי הוא ממשיך בפעילות ליישומו. לדברי בגין, ראש הממשלה נתניהו קיבל את המלצתו להפסיק את הדיונים בחוק. אלמוג השיב ואמר, כי בגין יכול לטעון מה שטען, אולם הוא ממשיך בעבודתו על יישום החוק. כשנשאל אם עמדתו תואמת את עמדת ראש הממשלה, השיב אלמוג כי הוא אינו פועל על דעת עצמו…
גם יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ מירי רגב (הליכוד), הודיעה כי הוועדה בראשותה תמשיך לקדם את חוק פראוור, חרף דבריו של בגין, ואף כינסה שני דיונים בנושא. "הממשלה לא ביקשה למשוך את החוק", הבהירה בישיבת ועדת הפנים, לאחר שנפגשה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
משמרת מחאה נגד תכנית פראוור (צילום: אל אתיחאד)
הימין מול הימין הקיצוני
מסרים סותרים אלה הם ביטוי לוויכוח המתנהל בתוך הקואליציה הממשלתית עצמה, בין גורמים המבקשים לקדם את החוק במתכונתו הנוכחית, לבין גורמים מהימין הקיצוני – בעיקר ממפלגות "הבית היהודי" ו-"ישראל ביתנו" – הסבורים שהחוק המוצע, במתכונתו הנוכחית, מפליג בנדיבותו כלפי הערבים–הבדואים בנגב…
מהות הבעיה היא שהחוק לא דן בשאלות תכנוניות של התיישבות בנגב או של הסדרת יישובים, אלא עוסק בשאלה הקניינית של הבעלות על הקרקעות. כיום, יש כ-3,000 תביעות בעלות של ערבים–בדואים על קרקעות בנגב. תכנית פראוור, במתכונתה הנוכחית, תעניק לתובעים קרוב למחצית מהאדמות עליהן הם תובעים בעלות, ותבטיח להם פיצויים עבור יתר האדמות. מבחינת הימין הקיצוני, זהו צעד בלתי מתקבל על הדעת, שכן הוא מהווה הכרה – גם אם בזעיר אנפין – בזכותם של ערבים–בדואים לבעלות על אדמות בנגב, זכות שלא הוכרה גם על–ידי בתי המשפט. בעתיד הקרוב, ייתכן ונוסח הצעת החוק ישונה, ואולי יתקבל חוק גרוע בהרבה מקודמו, אשר יוכל לזכות בתמיכת הימין הקיצוני. נוכח תרחיש זה, השמאל נדרש לגבש מענה.
פתרון בהישג יד
התכנית שגיבשה מועצת הכפרים הבלתי–מוכרים בנגב, שמה את הדגש לא בשאלת הבעלות, אלא בשאלות התכנוניות. תכנית כזו – הדנה בהסדרת היישובים ובחיבורם לתשתיות בסיסיות – גם מציעה פתרונות לעשרות אלפי ערבים–בדואים החיים בתנאים קשים ביותר, וגם תוכל לגבש סביבה תמיכה, כולל בקרב מי שחלוקים ביניהם בשאלת הבעלות על הקרקע.
כדי לאפשר למהלך כזה להצליח, דרוש לבנות דעת קהל ציבורית אוהדת למאבקם של הערבים–הבדואים בנגב, ולהסביר לציבוריות הישראלית הרחבה ביותר את חוסר הצדק העמוק שבהנצחת המצב הקיים, ואת הצורך הדחוף בגיבוש פתרון שיגן על הבדואים תושבי הנגב מפני נישול.
