100 שנה למפלגה הקומוניסטית: עו"ד חנא נקארה ותרומתו לחופש הביטוי בישראל

במדינות חסרות חוקה כתובה, כמדינת ישראל, מערכת המשפט היא גורם מרכזי בעיגון זכויות האזרח ובהגבלת כוחם של מנגנוני המדינה. בהקשר זה, השפעת עבודתם של עורכי הדין עשויה לחרוג הרבה מעבר למקרה של הלקוח היחיד, או לאינטרס של קבוצת ההשתייכות שלו. למעשה, עבודתם של עורכי דין בהגנה על חירויות של יחידים, תאגידים ומוסדות אזרחיים עשויה לשנות את פני החברה.

2019-01-12_162233

דוגמא לכך ניתן למצוא בשתי עתירות לבג"ץ שהתנהלו ב-1953, כשחירויות האזרח עמדו למבחנים משפטיים ראשוניים מול סמכויות המדינה, על רקע אפליה של אזרחי ישראל הערביםפלסטינים והכפפתם לממשל צבאי. בשתי העתירות היה מעורב עורך הדין החיפאי חנא נקארה (1984-1912), דמות מרכזית בקבוצה קטנה של כעשרה עורכי דין פלסטינים, שנותרו בישראל אחרי 1948 והמשיכו לעבוד במקצוע שבו עסקו לפני המלחמה. סיפורן של שתי העתירות האלה חושף רק טפח מפעילותו המקצועית והפוליטית של נקארה, אך הוא מדגיש את התפקיד החשוב שמילא במסגרת עיסוקו בהרחבת חופש הפעולה הפוליטי של אזרחי ישראל.

דוגמא מובהקת לעתירה ששינתה את פני החברה הישראלית היא עתירת העיתון הקומוניסטי "קול העם" נגד סגירתו בצו של שר הפנים. סיפור המעשה מסופר שוב ושוב בשיעור הראשון של "משפט חוקתי" בלימודי שנה א' בכל פקולטה למשפטים: ב-9 במארס 1953 פרסם עיתון "הארץ" ידיעה לפיה אבא אבן התחייב כי "כאשר תבוא שעת המבחן, תעמיד ישראל 200,000 חיילים לצד ארצות הברית [במלחמתה בקוריאה]". כעבור כמה ימים פרסם "קול העם" את תגובתו: "באם אבא אבן או מישהו אחר רוצה ללכת להילחם לצד מציתי המלחמה האמריקאים, שילך, אך שילך לבדו. […] נגביר את מאבקנו נגד המדיניות האנטילאומית של ממשלת בןגוריון המספסרת בדם הנוער הישראלי".

בעקבות תגובה זו, סגר שר הפנים ישראל רוקח את "קול העם" לתקופה של עשרה ימים. אנשי העיתון עתרו נגד החלטה זו של שר הפנים לבית המשפט העליון. שופטי בית המשפט העליון, שמעון אגרנט, יואל זוסמן ומשה לנדוי, קיבלו את העתירה. אגרנט, שניסח את פסק הדין, הפך במו ידיו את חופש הביטוי לזכות חוקתית.

סיפור זה שב ומסופר, אך מעטים זוכרים כי בצד בג"ץ 73/53 "קול העם" נגד שר הפנים, נדון באותו הדיון עצמו גם בג"צ 87/53 "אלאתיחאד" נגד שר הפנים. "אלאתיחאד", עיתונה של המפלגה הקומוניסטית בשפה הערבית, נסגר אף הוא לתקופה של 15ימים בשל פרסום נוסח דומה בערבית של אותו מאמר דעה. גם "אלאתיחאד" עתר לביטול החלטה זו של שר הפנים, ועתירתו אוחדה עם עתירת "קול העם" ונתקבלה יחד עמה.

עורך הדין חנא נקארה (צילום באדיבות נאילה נקארה אבומנה), שייצג את "אלאתיחאד" כמעט שאינו מוזכר בהקשר זה כלל.

חנא נקארה נולד בכפר אלראמה, עבר בילדותו לחיפה וחי בה רוב שנותיו. פעילותו כקומוניסט החלה בשנות השלושים, ולא חדלה עד ליום מותו. בעשורים הרבים של עבודתו כעורך דין במדינת ישראל הופיע במספר רב של הליכים הנוגעים למגוון הדרכים שבהן התייחסה ממשלת ישראל לאזרחיה הערבים. נוסף למאבקו נגד הפקעת קרקעות, נקארה פעל גם למען מתן אזרחות ל"מסתננים" (בתקופה זו שימש הביטוי לתאר פלסטינים, נתיני המנדט, שנותרו מחוץ לישראל לאחר מלחמת 1948, ומצאו דרכים שונות לשוב לשטח שבגבולות המדינה); נגד פעולות שרירותיות של הממשל הצבאי; ונגד מעצרי שווא וסתימת פיות.

ב-1951 נערכו הבחירות לכנסת השנייה ונקארה היה מועמד מטעם המפלגה הקומוניסטית (מק"י). אז התברר לו כי אינו מופיע ברשימת הבוחרים. כשדרש לכלול את שמו נענה בסירוב, בטענה שנכנס לישראל שלא כדין.

בעקבות זאת עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד שר הפנים, ועתירתו נתקבלה ללא נימוקים. כעבור כשנה ביקש נקארה להוציא דרכון ישראלי ונתקל שוב בסירוב ממשרד הפנים. הוא עתר לבית המשפט העליון, שחייב את משרד הפנים להנפיק לו דרכון על בסיס ההכרעה הקודמת של בית המשפט המחוזי בעניינו. לאורך הקריירה שלו נאבק נקארה לביסוס הזכויות של האזרחים הפלסטינים בישראל ונגד אפלייתם. אלא שפעילותו המשפטית תרמה באופן ישיר לביסוס זכויות האזרח של כלל הישראלים במאבק נגד פעולות שרירותיות של רשויות המדינה.

בעוד שלעתים קרובות תופס הרוב היהודי בישראל פעילות משפטית ופוליטית של המיעוט כמאבק לאומיפלסטיני נגד המדינה, הרי שעתירות "קול העם" ו"אלאתיחאד" מדגימות כיצד מאבק משפטי למען שוויון למיעוט הפלסטיני תרם לעיצוב הדמוקרטיה הישראלית בשלבי התגבשותה. צירוף המקרים שהניח זו בצד זו את הצלחתו הגורפת של נקארה בבג"ץ "קול העם"/"אלאתיחאד" לעומת ההצלחה המוגבלת במאבקו למען מעמד אזרחי לנאשמים ב"הסתננות" – מבליט את הגבולות שמתח בית המשפט העליון בין דרישת זכויות אזרחיות לכל לבין הצבת אתגר בפני ההגמוניה של הרוב היהודי.

גל אמיר ונעמה בן זאב

מתוך האתר "הסדנה להיסטוריה חברתית"

הרואה אור במהדורה המקוונת של העיתון "הארץ"