בשולי דיוני הפורום החברתי העולמי, התקיים בעיר תוניס כינוס של נשים מנהיגות מאיגודים-מקצועיים בעולם הערבי. הכינוס אורגן בידי הפדרציה הבינלאומית של עובדי השירותים, והשתתפו בו נשים מירדן, מצרים, לבנון, אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה, כווית ופלסטין. אליהן הצטרפו גם נשים מבלגיה, קנדה ושוודיה, ויחד הן דנו באפשרויות ובסכנות שנוצרו בעקבות האביב הערבי. מצבן של נשים הפעילות באיגודים-המקצועיים במזרח-התיכון ובצפון אפריקה מזכיר את המאבקים שנוהלו בעבר בידי נשים בתנועת הפועלים במדינות המערביות המתועשות. בתחילה, הנשים הודרו ונדחקו לשוליים, אולם אט-אט, תוך מאבק, מצאו עצמן יותר ויותר נשים בתפקידי הנהגה. המצב המיוחד במזה"ת ובצפון-אפריקה הופך תהליך זה למסובך יותר, בשל ההתנגשות המתמדת בין הכוחות הפוליטיים האיסלאמיים והחילוניים, הנתונים במאבק עיקש מאז החל האביב הערבי.

הפגנת עובדות טקסטיל במצרים (צילום: הומניטה)

התנועות הפוליטיות שחוללו בשנתיים האחרונות שינויים עמוקים באחדות מארצות העולם הערבי, נטו להזניח, ולעיתים אף להסיג לאחור, את המאבק למען שוויון מגדרי. במצרים ובתוניסיה הוליד המאבק למען דמוקרטיה תגובת-נגד של ריאקציה איסלאמית, המדאיגה מאוד את השמאל ואת התנועה הפמיניסטית בארצות אלה.

אתגרים בפני תנועת הנשים

תוניסיה היא מקום מתאים לקיים בו כנס של נשים הפעילות באיגודים המקצועיים, לא רק בשל תנועת הפועלים החזקה בארץ זו, אלא גם בשל ההישגים הפמיניסטיים שהושגו בה. פדרציית האיגודים המקצועיים UGTT מילאה תפקיד חשוב בהפלת הדיקטטורה ובמעבר לדמוקרטיה פרלמנטארית, חרף מתקפות חמורות, דוגמת ההתנקשות בחייו של שוכרי בלעיד, אחד ממנהיגי העובדים והשמאל. במקביל, אמניות פמיניסטיות, דוגמת אמינה טיילר, חוללו דיון ציבורי ער, לאחר שהפיצו תמונות אמנותיות של גופן, עליו נכתבו סיסמאות בגנות שליטתם של גברים על נשים.

"בארצות דוגמת תוניסיה ומצרים, בהן תופעת האלימות כלפי נשים היא עדיין נרחבת, יש חשיבות רבה לניראוּת של נשים במרחב הציבורי ובמוקדי קבלת ההחלטות", אמרה ד"ר רנדה אל-חאלדי, העומדת בראש ועדת הנשים של האיגוד המקצועי של עובדי הרפואה. "כעת, יש לנו, לנשים, הזדמנות לתפוס מקום. אם לא ננצל הזדמנות זו, ייתכן ויהיו כוחות אשר ידחקו אותנו לגמרי מחוץ לשוק העבודה", הוסיפה. לדברי אל-חאלדי, על הנשים להירתם למאבק, דווקא בתקופה סוערת זו, חרף ההקרבות שהן נדרשות להקריב, שכן זו הדרך היחידה להבטיח עתיד מאושר לנשים.

אל-חאלדי מתגוררת ופעילה בירדן, והיא מציינת כי אף בארצות יציבות-יחסית, דוגמת ארצה שלה, האתגרים העומדים בפני נשים הם גדולים. אומנם ירדן נתפסת כמדינה איתנה מבחינה כלכלית, אך פחות מרבע מכלל הנשים מוגדרות "פעילות מבחינה כלכלית", ורק מיעוטן נהנה ממקום עבודה יציב. שיעור האבטלה בקרב נשים צעירות עומד על כ-40%, כלומר – כפליים משל גברים צעירים.

סדר יום משותף

הכינוס בתוניס יצר מרחב בו יכלו הפעילות לשתף בניסיונן, לדון במאבקים ובהישגים, ולחשוב יחד מהם הצעדים הבאים שיש לנקוט כדי לקדם את המאבק למען זכויות עובדים ולמען שוויון לנשים. בכינוס נידונה המתקפה הניאו-ליברלית על זכויות הנשים, והתעורר ויכוח ער סביב שאלת קידום השתתפותן של נשים בממשלות.

בתום הדיונים, סוכם על גיבוש מסמך סדר-יום משותף, שעיקריו: סיוע לנשים לפתח כישורי מנהיגות כדי לזכות בתפקידים מובילים בתנועה האיגוד-מקצועית; טיפול בנושא אלימות והטרדה מינית, והפיכת מקומות העבודה למרחב בטוח עבור נשים; עריכת מחקר אודות ההשלכות המגדריות של שוק העבודה החדש, המתבסס על משרות זמניות, חלקיות, דרך חברות כוח-אדם, וכו'; בניית רשת אזורית של פעילות איגוד-מקצועיות, שתיפגשנה באופן קבוע. חרף המכשולים, אומרת אל-חאלדי, רבים מההישגים אליהם הגיעו נשים באיגודים המקצועיים בירדן, דוגמת חברות בהנהלות האיגודים, היו בלתי נתפסים אך לפני שנים ספורות. נוסף על כך, מדגישה אל-חאלדי, גם ביחסם של גברים חלה תמורה, ותרומה נכבדת לכך תרמו ההפגנות לפני שנתיים, בהן הוכיחו הנשים כי הן חלק בלתי-נפרד מכל תנועה לשינוי מהפכני.

"בזכות המהפכה הזאת, בזכות האביב הערבי, העם ראה כי הנשים ניצבות לצד הגברים בשורות הראשונות של המאבק. כעת, גברים רבים מכבדים יותר את הנשים העובדות", הוסיפה אל-חאלדי.

מישל חן

פורסם במקור בכתב–העת "In These Times"

ותורגם עבור גיליון השבוע של "זו הדרך"