1 במאי של הכרעות עבור העובדים והמובטלים: כניעה לממשלת הימין או מאבק מעמדי

ציון ה-1 במאי 2020 מוצא את העובדים בישראל בכי רע. אחד מכל ארבעה שכירים מחוסר עבודה (מובטל או בחל"ת – חופשה ללא תשלום) ובערי הפריפריה, בייחוד באילת, בנצרת ובאום אלפחם, גדול שיעור המובטלים בהרבה מהממוצע הארצי.

"מגפת הקורונה אשמה", לפחות כך רוצים שנאמין. אבל הקורונה אינה אשמה במתקפה נגד העובדים בה פתח השלטון, אשר בחסות המשבר חותר לפגוע בזכויותיהם, בתנאי השכר והעבודה ואף ליצור שכבה הולכת וגדלה של עובדים ללא תעסוקה או בתעסוקה חלקית – במטרה לשקם את רווחיהם של בעלי ההון.

"לא רוצים נדבות רוצים צדק!", הפגנת העצמאים מול הכנסת (צילום: התאחדות העצמאים)

זו אחת המטרות של "פטנט החל"ת", צעד מכוון של ממשלת המעבר הימנית, בתמיכת ההסתדרות, שנועד להעמיס על כלל הציבור את הוצאות השכר של מאות אלפי עובדים שהמעסיקים "הפרישו" מעסקיהם בעת משבר. מגפת הקורונה תחלוף, אך מגפת הקפיטליזם הניאוליברלי תישאר עמנו עוד זמן רב.

ראש ממשלת המעבר הימנית, בנימין נתניהו, גרם לתבהלה ציבורית ("100 אלף מתים!") כדי לבצר את מעמדו וכן לצרף שותפים חדשים לממשלתו הגזענית והסיפוחיסטית (ובהם שני ראשי הסתדרות לשעבר: עמיד פרץ ואבי ניסנקורן). כעת נתבעים העובדים "להיכנס מתחת לאלונקה" ושוב לתת את חלקם להצלת המשק. זאת, בשנה בה אמורים להיפתח המשאים והמתנים בנושא חידוש ההסכמים הקיבוציים במגזר הציבורי – כולל ההסכם של הסתדרות המורים.

פיטורי עובדות הרות בחסות חוקי החירום

ישנם המיישמים זאת בצורה בוטה: אנשי ימינה קוראים לקצץ בשכר העובדים ובפנסיות של הגמלאים; וישנם המנסים לסכסך בין עובדים לבין עצמם או בין מורים להורים (רובם ככולם – עובדים). אך צעדים כבר ננקטים בפועל. שערוריית הפגיעה בעובדות הרות היא אחד מהם. לפי מידע שנמסר השבוע בישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בראשות ח"כ עאידה תומאסלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת), אושרו 96% מבקשות המעסיקים להוציא עובדות בהיריון לחל"ת בעקבות הפעלת צווי החירום מאז תחילת משבר הקורונה. עוד עולה מהישיבה, כי מאז תחילת המשבר נתקבלו במשרד העבודה והרווחה 7,820 בקשות של מעסיקים בעניינן של נשים בהיריון, חופשת לידה וטיפולי פוריות: 7,400 מהבקשות היו להוצאה לחל"ת, 290 – לצמצום היקף משרה או לקיצוץ בשכר ו-130 – לפיטורים.

שערורייה נוספת קשורה בשכר הרופאים והאחיות. ח"כ תומאסלימאן, פנתה ביום שלישי האחרון לראש הממשלה בדרישה להתערב כדי להבטיח כי הצוותים הרפואיים החייבים בבידוד יקבלו תשלום מלא על ימי הבידוד. במכתבה ציינה: ״התעקשות האוצר על קיצוץ בפועל בפיצויים של הצוותים הרפואיים אינה מקובלת. זו ממשיכה מגמה ברורה של האוצר לא לפצות באופן הולם את האזרחים הנפגעים מהמגפה. סירוב זה לתמוך בצוותים הרפואיים מעורר שאט נפש גדול אפילו יותר נוכח העובדה שהם עמוד התווך של ההתמודדות של כלל החברה עם המגפה". עובדות הרות, רופאים, אחיות ומורות.

חרף העובדה שהסתדרות המורים חתמה על הסכם עם האוצר עוד בתחילת המשבר, דורשת הממשלה עתה שעובדי ההוראה יעבדו יותר – תמורת שכר מופחת. הדרישה הלגיטימית של הסתדרות המורים ("הסכמים יש לכבד") נתקבלה בלינץ' תקשורתי שעיקרו – "אתם מונעים מההורים לשוב לעבודה". לצערנו, גם יו"ר ההסתדרות, ארנון ברדוד, הצטרף למקהלה הלאעליזה וצידד בעמדת האוצר והמעסיקים. עמדתו בעצם אינה אמורה להפתיע – הרי במהלך המשבר כולו הזדנב ברדוד מאחורי המעסיקים הגדולים (ר' כתבה בעמוד 6 בגיליון השבוע של "זו הדרך") ולא צידד באף לא אחת מהמחאות הרמות של העובדים העצמאיים, המובטלים והמעסיקים הקטנים.

חברה של מנצלים ומנוצלים

ברדוד, פרט לדרישה לחדש את פעילות הרכבת ("על מנת לאפשר את התאוששות המשק"), לא קידם כל מאבק, מערכה ציבורית או מחאה. יתרעלכן, הוא הוציא את אנשי ההסתדרות ברובם לחופשה – וזאת בעת שהעובדים והמובטלים היו הכי זקוקים להם. ערב יום העצמאות פרסמה ההסתדרות על פני עמוד שלם בעיתונים הגדולים בשפה העברית מודע ובה רק משפט אחד: "נכנסנו למשבר יחד ונצא ממנו יחד". שש מילים בלבד ושני שקרים: לא נכנסו למשבר "יחד" – בישראל ישנם רוב גדול של מנוצלים ומיעוט קטן של מנצלים, שייצאו מהמשבר נצלנים אף יותר.

זו הייתה חובתו של ברדוד לקרוא לאיגודים המקצועיים ולוועדי העובדים להצטרף למחאות החברתיות הנערכות כמעט מדי יום ברחבי הארץ. ביום שני האחרון, למשל, התקיימו 11 הפגנות של עובדים, עצמאים ומעסיקים קטנים. ואסור לשכוח את הדרישה הבוקעת מלמטה: 100 אחוז פיצוי על אובדן ההכנסה של עובדים ושל מובטלים.

עבור העובדים וארגוניהם, זו העת להכרעות. במקום להמשיך בדרך הכניעה שמכתיב יו"ר ההסתדרות, חיוני לקחת את גורלנו בידינו (וברגלינו – הרי מדובר במחאה) ולהצטרף לאלפים שכבר מוחים ברחובות הערים. דבר אחד ברור: אסור להשלים עם הפלת נטל משבר הקורונה על כתפי השכירים, הגמלאים והעובדים העצמאיים. רק עצמאות מעמדית מהמעסיקים ומהממשלה תבטיח זאת.

אפרים דוידי

הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב מיוחד ל-1 במאי