תרבות של ניצול והתעמרות: שיחה עם ירון בן חיים, יו"ר ועד עובדי סינמטק ת"א

אפתח בגילוי נאות: עבדתי בסינמטק ת"א ארבע שנים ארוכות. הייתי חבר ועד העובדים, ובאותן שנים הגענו להישג אדיר של חתימה על הסכם קיבוצי ראשון מסוגו, שכלל גם את העובדים השעתיים, אך הוא דעך בחלוף הזמן.

הגעתי לריאיון בהרגשה שחזרתי אל מקום שהיה עבורי כמו בית שני. קירות הסינמטק שהכרתי מקרוב, מכוסים עתה שלטים: "התרבות בסינמטק – לשלם 29.12 בשעה", "מסכי ענק על חשבון משכורות", "42 שקל כרטיס, 29 שקלים משכורת עובד". את הקופות מעטרות עצומות לתמיכה במאבק העובדים שהקהל ממלא בחתימות. יוזמות מחאה דומות נתלות חדשות לבקרים גם על דלתות חדרי הישיבות ומשרדי ההנהלה. השלטים מוסרים, העובדים תולים שנית. בעקבות ההכרזה בדבר סכסוך עבודה, מחליפות את תגי השם מדבקות הנושאות את הכיתוב: "אני עובד/ת בשכר מינימום". הקרנות הסרטים משובשות מפעם לפעם. שוחחתי עם ירון בן חיים (42), יו"ר ועד העובדים, מקרין בסינמטק ב-16 השנים האחרונות, במאי, דוקומנטר, צלם ועורך.

בן חיים: "לפני כל הקרנה אני עולה לבמה ומסביר למה יצאנו למאבק. אני תמיד מדגיש שכסף איננו הסיפור כולו ולא הדבר היחיד. אנחנו נאבקים להעלאת שכר, למען פנסיה, תנאים סוציאליים ותוספת ותק, אבל גם נגד הזניה של מקום עבודה, שהוא גם בית עבור רבים מאיתנו".

צילום: קובי עמיאל

צילום: קובי עמיאל

 

למה הכוונה?

"הסינמטק הפך מסחרי, כמו מתנ"ס יקר. מחירי הכרטיסים עלו. התכנייה מזלזלת באינטליגנציה של הצופה. ההנהלה מתייחסת לצופים ברמה של פילוח שוק, לא כבני אדם. מבחינתה אין אוהבי קולנוע – יש רק חובבי ז'אנרים מסוימים. בשיא החוצפה אומרת לנו המנכ"לית דינה פלד, שהסינמטק נידח ושאיש אינו שומע עליו. היו"ר צוקרמן טען באוזנינו שיש למקום אווירה ארכאית. אך זו פרשנות שלה בלבד. זה לא מה שקורה כאן באמת: המקום הזה תוסס, מגיעים לכאן המון אנשים, והוא מקיים את עצמו כלכלית לאורך שנים ארוכות. ההנהלה החליטה לרמוס מוסד ציבורי מפואר ולרדוף אחרי רווחים".

כיצד אפשר לאזן בין דאגה לעובדים לדאגה ולאחריות תרבותיות לעתיד הסינמטק?

זה פשוט מאוד. העובדים מאוחדים מאחורי האידאלים של הסינמטק. אני גדלתי במקום הזה. אני עובד כאן 16 שנה, אך כצופה ביקרתי בו מגיל 15. הייתי פה יותר מאשר בכל הבתים שגרתי. עובדים רבים מגיעים לכאן מתוך דביקות באידאל. איש אינו עושה פה כסף. גם אחרי שנקבל את העלאות השכר הצנועות שאנו דורשים מההנהלה, איש מאתנו לא יהיה עשיר. העובדים הבינו שכל הדברים שכואבים להם השכר הנמוך והעבודה השוחקת, הם מרכיב בסיפור הגדול של מסחור הסינמטק והתרבות.

"סגירה מאיימת על הספרייה של הסינמטק, מנכסיו המפוארים ביותר למעלה מ-20,000 סרטים, 1,500 ספרים ואוספים נדירים. סינמטק ירושלים, למשל, יכול היה לסגור את הספרייה שלו מפני שיש לו ארכיון. אבל אם תסגור את הספרייה בת"א תסגור את הסינמטק כולו. ההנהלה רוצה להעביר את הספרייה לחלל קטנטן ובפועל לסגור אותה.

יום אחד הופיעו בספריה בעלי מקצוע עם כלי מדידה ועדכנו את מנהל הספרייה כי צפויים שינויים, וכי עליו לשתף פעולה אם הוא רוצה לשמור עליה. בהמשך ביטלו קורסי צילום שהוא העביר, ולמעשה הכריחו אותו להתפטר. ואם לא די בכך, שיקרו לנו שהוא התפטר כדי 'להתפתח'".

האם אתם זוכים בתמיכה מאנשי תרבות?

"חד משמעית. תמיכה אישית ובלתירשמית מיוצרים, מאיגודים, מסטודנטים ומאנשי מקצוע, ולא חשוב פחות אנו מקבלים תמיכה מהקהל. אנו לא עובדים סטנדרטיים, והם גם לא קהל סטנדרטי. אני מרגיש חום שלא חשתי בעבר. בכל פעם שאני עולה על הבמה לפני סרט, מוחאים לי כפיים. כמה מהצופים צועקים: 'תחזירו את גרבוז!' [אלון גרבוז, מנכ"ל הסינמטק הקודם]. הם מבינים לאן המוסד החשוב הזה מתדרדר".

צילום: ירון בן חיים

צילום: ירון בן חיים

ומהם סיכויי המאבק שאתם מנהלים?

בן חיים מפגין אופטימיות על אף שההנהלה לעת עתה מסרבת להתגמש ואפילו שכרה יועץ ארגוני (לטענת עובדי המקום, בעלות של עשרות אלפי שקלים) מול צעדי המאבק של העובדים: "המאבק הזה יכול להוביל למשהו גדול הרבה יותר. כשנקבל את ההעלאה, זה ישפיע על התחום כולו: על הסדרנים בקולנוע לב, על הסדרנים בסינמה סיטי ועל המקרינים בכל בתי הקולנוע.

"אני גאה להיות חלק מצוות ההקרנה הטוב בארץ. להיות מקרין זו אמנות, והסינמטק הוא אחד המקומות היחידים בארץ ששמר על כבוד המקצוע. פסטיבלים ברחבי הארץ תלויים בצוות שלנו. יש לנו גאוות מקצוע. אך בתנאיי העבודה של העובדים, מוכיח הסינמטק כי אינו מעריך את עבודת המקרינים ולא את עבודת הסדרנים, הקופאים, הספרנים ועובדי הניקיון והאבטחה.

"מועסקים כאן עובדים במשכורות רעב. רובם אקדמאים, גם עם תואר שלישי, שנשארים כאן כי הם אוהבים את המקום וחיים אותו לאורך שנים. איך אפשר להתמודד עם התנאים המחפירים אם לא ביציאה למאבק?".

מה תפקיד העירייה בסיפור?

"תראה, העירייה מחזיקה את המקום. היא פיתחה את המקום ונתנה לו אגף חדש, וזה האסון של הסינמטק. מרגע שהעירייה פיתחה את המקום היא דורשת יותר ממנו. זה עניין פוליטי. זה לא במקרה שלא נתנו לאלון גרבוז להמשיך מעבר לגיל הפנסיה, למרות שאין ספק לכל מי שנכנס בדלת הזו שהוא יותר טוב מכולם איך לנהל את המקום הזה. אנשים בעירייה רצו להשתלט על המקום. להנהלה החדשה אין אידאלים הקשורים בתרבות או באמנות, כי הם לא מגיעים משם. הם מבינים רק כסף, וזה כל מה שהם יודעים לעשות".

צפויה שביתה בקרוב?

"תראה, כרגע אנחנו בסכסוך עבודה. אין לדעת מה יקרה בהמשך. למדתי מגילה אדרעי ברכבת ישראל שכדאי לשתף פעולה עם ההסתדרות. מה גם, שבהסתדרות יש אוזן קשבת. אני לא אומר שהכול הולך חלק, לא הכול זורם, אך הם בהחלט מראים חזית אחידה מול ההנהלה. אני לא חושב שאני יכול להגיד אותו דבר בעניין הפליטים שנמנעת חברותם בהסתדרות, ואת זה הדגשתי בכל השיחות עם בכירים בהסתדרות. הם הבהירו לי שהם מקבלים את כל הזכויות השמורות לחברי הסתדרות אך בעיה פרוצדורלית מונעת את חברותם, ואני מקווה שכך הסיפור.

"ולמה אני אומר את זה? בסינמטק, עבור רוב העובדים זה נושא חשוב מאוד. יש לנו סדר עדיפויות בריא, ואנחנו יודעים להפריד ולשים את כל הקשור בחיי אדם גבוה מאוד בסדר העדיפויות. כל מה שנוגע לפליטים, זה ממש חיי אדם. ראינו את זה, הם היו על סף גירוש המוני. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להסתכל על הדברים מהצד ולא להגיד בצורה מאוד ברורה איפה אנחנו עומדים בנושא הזה".

33901984_10155767108916379_293165924935008256_o

צילום: קובי עמיאל

בוא באמת נדבר על מעורבות הוועד בנושאים פוליטיים אחרים

"מוקדם יותר, לפני הראיון, הצטלמנו לתכנית של שי שטרן. נאלצתי להצניע ככל האפשר את העובדה שאני פעיל במאבק אחר, שהוא בעצם חשוב לי לא פחות, בהפגנות השבועיות בגדה המערבית. תראה, רוצחים ילדים בעזה. זה כלום לעומת להעסיק בשכר מינימום. ומגיע מולי, בהפתעה, כי זו תכנית קומית, חבר לשעבר בפנתרים השחורים שבא לכאורה ללמד את האשכנזים איך עושים מחאה. כדי שהמסר שלנו יעבור, נאלצתי להסתיר את העובדה שגם אני מוחה וגם אני מכיר מאבקים עממיים. זה מפריע לי".

"הנקודה היא כזו: עמדתנו ברורה בנושאים פוליטיים רבים, ואנו לא סוטים מהעקרונות שלנו במילימטר. ואני יודע שעובדים עומדים מאחוריי בנושאים אחרים, גם אם אינם מסכימים עם תפישותיי הפוליטיות. למשל, לפני כמה חודשים סירבה מירי רגב לקבל תמיכה לענף הקולנוע מהאיחוד האירופי. האחרון דרש להחריג את ההתנחלויות מהסכם התמיכה. יצא מכתב מכל איגודי היוצרים והסינמטקים, והנה הסינמטק הגדול בארץ תחת ניהולה של דינה פלד לא חתם. התירוץ שלה היה, וככה למדנו על הפערים החוזרים והנשנים בין המציאות לבין דבריה של המנכ"לית, שהמכתב של איגודי היוצרים לא נשלח אליה כלל.

"בתגובה, הוציא ועד הסינמטק מכתב תמיכה באיגודי היוצרים בהיעדר תמיכת ההנהלה. יש בין עובדי הסינמטק תפישות עולם שונות, כתבנו, ויש יוצרים היכולים להיפגע מההחלטה התמוהה ומהעובדה שלא נחתם מסמך תמיכה. המכתב ההוא הסתיים במשפט, שיש עובדים בסינמטק שדורשים צדק, שוויון ושיבה. המילה 'שיבה' לא היוותה בעיה עבור אף אחד מהעובדים. גם אלה שלא הסכימו עם הנוסח, הסכימו לקבל את הנוסח כפי שהוא. בחברה שאנו חיים בה, שפעילים פוליטיים נרדפים דרך קבע, זה דבר גדול".

יוסף לאור

הריאיון ראה אור בגיליון "זו הדרך" הקרוב