מאת אהוד שם טוב – מייסד ועורך הטלוויזיה החברתית
מידע שגוי ומניפולציות רגשיות עלולים להביא כל אחת ואחד להחלטות המנוגדות לאינטרס של עצמם או של הקבוצה אליה הם משתייכים.
מאחר שרייטינג הוא המנוע של התקשורת המרכזית, היא אינה ממלאת את תפקידה בהעברת ידע מורחב ומורכב – כזה המכיל מגוון דעות ופרשנויות למצב נתון. לעומת זאת, היא מפעילה עלינו מכבש של מניפולציות רגשיות, הגורם לנו להתאהב במסך (הטלוויזיה, המחשב או הנייד) ולהישאר בדרך כלל פאסיביים.
הציבור זקוק למידע לא רשמי
שינוי חברתי ניתן לעשות באסטרטגיות שונות כגון: מחאה, חינוך, משפט, סינגור וכדומה. אסטרטגיה נוספת לשינוי חברתי היא באמצעות התקשורת, שהיא כלי להעלאת מודעות, לחשיפת עוולות חברתיות, לביקורת כלפי הממסד והמערכות השלטונות וכלפי תאגידים ובעלי הון.
במציאות זו של עיוות עובדות ותמונות מציאות, בשילוב פוליטיזציה ומסחור של התקשורת, חשוב לאפשר לציבור להיחשף למקורות אינפורמציה לא רשמיים ולפרשנויות אלטרנטיביות הכרחיות, כתנאי לעצמאות מחשבתית אפשרית של האזרחים. חשיפה כזאת כמעט שאינה קיימת בכלי התקשורת הנפוצים.
את הוואקום הזה ממלאות בשנים האחרונות יוזמות מדיה עצמאיות המתקשרות ישירות עם הקהלים, ללא תיווך התקשורת המרכזית. אין ספק שאחד החלוצים בעניין הוא השבועון "זו הדרך" החוגג 50 שנה להופעתו.
"הטלוויזיה החברתית", אמנם, צעירה מאוד לעומת "זו הדרך" (בקרוב תציין עשור להקמתה), אך היא בהחלט אחד האחים הבוגרים יותר במשפחת גופי התקשורת העצמאיים. כבר לפני עשור היא התמקדה ביצירת כתבות ווידאו אקטואליות והתמודדה עם האתגר להפיצן רשת (זמן רב לפני שפייסבוק ויוטיוב נכחו בסביבה), וללכוד את תשומת ליבו של הצופה בתוך ים של ערוצי אקטואליה ותוכן במדיה החדשה.
התקשורת העצמאית נועדה לתקן ולשנות את פני החברה ע"י הוצאת מידע הנמצא לעיתים במחשכים אל אור השמש. זו אסטרטגיה מובהקת לשינוי חברתי ומי שפועלים בזירה זו נקראים אמנם עיתונאים, אך הם במובן מסוים פעילים חברתיים.
המבנה הנוכחי של התקשורת המרכזית מונע ממנה לפעול באופן עצמאי. הבעלות, "כוחות השוק", מערכות פרסום, תוכן שיווקי (סמוי או גלוי) ואינטרסים רבים שאינם קשורים כלל למשימה העיתונאית – כל אלה מספקים לנו, האזרחים, תכניות בידור, בישול וריאליטי, אך לא תמונת מציאות מלאה ומעמיקה.
יש עדיין מי שמאמינים שעיתונאים יכולים לפעול מבפנים. אחרים, כמו הטלוויזיה החברתית, סבורים, שלפעול מבפנים זה המלחמה של האתמול וכיום יש לפעול מבחוץ, במערכות עצמאיות חיצוניות לתקשורת המרכזית, כדי לקדם שינוי חברתי ואף כדי לשנות את התקשורת המרכזית. ניתן להמשיל זאת להבדל בין חייל המאמין שאם הוא יפעל ביחידתו על פי ערכים הומניסטיים הוא ישפיע לטובה על המציאות ואפילו ישנה את המערכת הצבאית מבפנים, לבין חייל אחר, המחליט לסרב לשרת בצבא ולפעול לשינוי מחוצה לו.
ישנם גם אלה עם רגל בפנים ורגל בחוץ: הם עובדים בתעשיית התקשורת ביום, ובערב נפגשים כדי להכין כתבה שתפורסם בעיתונות העצמאית. זה מוביל לא פעם לטשטוש הגבול בין התקשורת העצמאית למסחרית.
תאגידי התקשורת עצמם עושים שימוש אינטנסיבי ברשתות החברתיות, שכבר מזמן הפכו רשתות מסחריות. תחקירנים של תאגידי התקשורת המרכזית עוקבים באופן תדיר אחר פרסומי הגופים העצמאיים, וכל אייטם שנראה להם מתאים, יזכה מיד לעיבוד מחודש ולחשיפה, ולא בהכרח עם זיקה או קרדיט למקורות.
התקשורת העצמאית מושפעת גם היא מהתקשורת המרכזית. לא פעם מובילה התקשורת המסחרית את התקשורת העצמאית ליצירת מידע אלטרנטיבי לזו שלה.
במציאות של היום, התקשורת העצמאית והתקשורת התאגידית מזינות זו את זו. אך מעמדה של התקשורת המרכזית עצום יחסית לזו העצמאית והיא נהנית מיתרונות משמעותיים במשאבים פיננסיים, ברישות למקורות, במשאבי אנוש וכמובן ברייטינג.
סנונית ראשונה
כדי לחזק את מעמדה של התקשורת העצמאית, על הגופים העצמאיים לשלב זרועות וליצור מאסה של מידע עיתונאי מקצועי ומגוון, שייתן מענה להיבטי החיים השונים עבור צרכני התקשורת – טקסט, סטילס, וידאו ורדיו.
בחודשים האחרונים, כמה גופי תקשורת עצמאית שותפים ביוזמה של הפקת עלון אלקטרוני משותף, המביא מגוון כתבות נבחרות של אותו שבוע. זו סנונית ראשונה בדרך ליצירת אותה מאסה.
איחוד כוחות ושילוב זרועות (מבלי לבטל את הייחודיות של כל גוף), יאפשרו תקשורת עצמאית אפקטיבית לציבור אשר יוכל להחזיר לעצמו את כיכר העיר, שכיום היא בזאר של תאגידי תקשורת המוכרים לנו פרסומות, אשליות ותוכן שיווקי בין עדכוני חדשות.
