החל מיום ראשון האחרון (16 במאי) רשאים תושבי האי לעבור מהרפובליקה של קפריסין לרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין בלי למלא טפסי ויזה. על צעד קטן זה בבניית יחסי אמון הדדי הסכימו שני הנשיאים – ניקוס אנסטסיאדיס היווני ומוסטפה אקינצ'י הטורקי בפגישתם הראשונה שנערכה בסוף השבוע, לקראת חידוש שיחות השלום בין שני הצדדים.
השיחות הופסקו לפני כשמונה חודשים עקב התנגדותה של טורקיה לחיפושי גז בשדה הימי אפרודיטה (שהוא המשך מאגר לוויתן הישראלי). טורקיה טוענת, כי האזור הכלכלי הבלעדי ("המים הכלכליים"), המקיף את האי, משותף לתושביו הטורקים והיוונים, ולכן עד שיושג פתרון לסכסוך – לא יאפשרו לצד היווני לנצל את המשאבים המשותפים. הצבא הטורקי אף שלח ספינות וביצע תמרונים באזור, ובכך מנע את המשך החיפושים והקידוחים.
מוסטפה אקינצ'י, מנהיג קפריסין הצפונית (צילום: סייפרוס מייל)
מעט היסטוריה
1.3 מיליון תושבי קפריסין מורכבים בעיקר משתי קהילות: היוונית (כ-77%) והטורקית (18%). לאחר שקיבלה את עצמאותה מבריטניה ב-1960, הוקם בקפריסין משטר נשיאותי. בשנים הראשונות, תחת שלטון הארכיבישוף מקאריוס ובשיתוף אק"ל, מפלגה העובדים המתקדמת (המפלגה הקומוניסטית) החזקה שהנהיגה את האיגודים המקצועיים, שמרה קפריסין על אי–הזדהות עם אחד הגושים ב"מלחמה הקרה". בעקבות ניסיון הפיכה של לאומנים יוונים ימניים, שחתרו לאיחוד עם יוון (אנוסיס), נאלץ מקאריוס לברוח ללונדון, ונרצחו פעילי שמאל רבים ומאות רבות של קפריסאים טורקים. באמתלה של עזרה לתושבים הטורקים, כבשה טורקיה ב-1974 את החלק הצפוני, שהוא שליש מהאי. כיבוש זה לווה בבריחה המונית של טורקים ויוונים אל אזור השליטה של הקהילה. וכך, מזה יובל שנים מחולקת קפריסין, ובחלקה הצפוני מוצב צבא טורקי. ב-1983 הוקמה הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, אשר שום מדינה, פרט לטורקיה, אינה מכירה בה. מסגרת מדינית זו שירתה את שימור השפעת טורקיה בנעשה באי.
ב2004 נתקבלה קפריסין (כולה) כחברה באיחוד האירופי ונעשה ניסיון (תכנית קופי אנאן) לפתור את הסכסוך באמצעות משאל עם, במטרה לכונן פדרציה דו–קהילתית ודו–אזורית. תושבי הצד הטורקי הצביעו ברובם בעד הפתרון הזה, אולם הרוב בקרב היוונים התנגד ותבע איחוד מלא (שלטון הרוב). מאז כשלו ניסיונות נוספים רבים לפתרון.
בשנת 2008 נבחר לנשיאות הרפובליקה של קפריסין דמיטריס כריסטופיאס, מזכ"ל אק"ל. בחמש שנות שלטונו, הוא חידש את המשא–ומתן עם הנשיא המתקדם של החלק הטורקי טלאת, אך השיחות לא הניבו תוצאות.
סיבות השינוי הנוכחי
בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, נקלעה הרפובליקה של קפריסין למשבר כלכלי קשה ביותר. 'תכנית ההבראה' שכפה עליה האיחוד האירופי כללה קיצוצים בתקציבים והפרטות והובילה להטלת מס על כל חסכונות הציבור, בעת שהטייקונים והאוליגרכים הבריחו את כספם מהאי בעוד מועד. על רקע זה התרחשה בצד היווני התפכחות מאשליית החברות בגוש היורו. לכך יש להוסיף את ההשפעה של המשבר הפוליטי והכלכלי ביוון.
בצפון הטורקי גברה אי שביעות הרצון נוכח האוטוריטריות של ארדואן, המנסה לכפות אורח חיים מוסלמי אדוק על האוכלוסייה, שהיא חילונית ברובה. נוסף לכך, טורקיה יישבה בצפון האי מאות אלפי "מתנחלים", חלקם דוברי ערבית, ועקב כך קרובה האוכלוסייה הטורקית–קפריסאית לאבד את הרוב באזור זה. בשנה האחרונה, עקב ירידת שער הלירה הטורקית, קוצצו הסובסידיות שמעניקה טורקיה לצפון קפריסין, והמצב הכלכלי הורע גם שם.
בבחירות לנשיאות הרפובליקה הטורקית בצפון האי, שנערכו לפני כחודש, נבחר באופן מפתיע מועמד שמאלי בלתי תלוי – מוסטפה אקינצ'י, אשר במשך שנים רבות כיהן כראש העיר של ניקוסיה הטורקית (עיר הבירה ניקוסיה מחולקת, והגבול בין שני חלקי האי עובר בתוך העיר). בכהונתו זו שיתף פעולה באופן פרגמטי וידידותי עם מקבילו היווני. אקינצ'י הוא מדינאי ותיק, הידוע גם בצד היווני בניסיונותיו ובניסיונות אשתו, מיראל, לבנות יחסים דו–קהילתיים מלמטה. עם פרסום תוצאות הבחירות, יצאו אלפים לרחובות הצד הטורקי, וחברו אליהם גם יוונים רבים שעברו לצד הטורקי כדי לחגוג את חידוש התקווה לשלום.
ארדואן קיבל באי רצון גלוי את בחירתו של אקינצ'י והדגיש את הצורך שיחסי טורקיה וקפריסין הטורקית יישארו יחסי "אם וצאצאה". אקינצ'י השיב לו, שהילד גדל והיחסים צריכים להשתנות ולהיות מושתתים על יחסי אחים שווים.
ניתן לסכם, כי הבעיות הכלכליות החמורות בשני חלקי האי דרבנו את התושבים ואת שני הנשיאים לנקוט יוזמה ולחדש את המשא–ומתן לפתרון הסכסוך הממושך בקפריסין.
אבישי ארליך
