תערוכה של גרשון קניספל באום אל-פחם: כשהתותחים רועמים

האולם הרחב ששופץ וחודש בגלריה לאמנות אום אלפחם נחנך לאחרונה בתערוכה "גרשון קניספל, כשהתותחים רועמים" –  תערוכה הכוללת שלוש סדרות של עבודות שבמוקדן הצבת ציור: חמש עבודות ענק ניצבותנשענות אל הקיר, כמעט נושקות בראשן לתקרת האולם. חמישה ציורים אלה ולצדם עשרים עבודות נוספות שיצר קניספל עבור חלל מיוחד שנחנך בשנת 2000 בסאו פאולו, ברזיל – בניין ה"דופס", מטה משטרה לשעבר של החונטה בימי המשטר הצבאי הפרואמריקאי. עם מיגור שלטון האימים הוסב הבניין העתיק למוזיאון בשם "יד להתנגדות", ונחנך בתערוכתו של קניספל "כשהתותחים רועמים המוזות לא שותקות", שממנה הושאלה הכותרת לתערוכה הנוכחית.

2016-11-22_205245

גרשון קניספל (צילום: אל אתיחאד)

בתום התערוכה באתרה המקורי בסאו פאולו הוצגו העבודות באתרים שונים, ובכל פעם עבד עליהן קניספל מחדש. כדבריו: "ללמדך, שהעבודה על יריעה מונומנטלית שהוקדשה לנושאים טעונים כל כך, אינה מסתיימת לעולם". חמש העבודות המוצגות באום אלפחם מתייחסות לשני פרקים בסדרה הנרחבת שהוצגה בסאו פאולו והתמקדה

בעוולות שהתרחשו במאה ה-20. שלוש מהן עוסקות בהפגזת ערים: בגדד, בלגרד וביירות, והשתיים האחרות מתייחסות לנושאים הקשורים בברזיל: האחת, לעינוי ורצח של לוחמי חירות כדוגמת ולדימיר הרצוג, העיתונאי הקומוניסטי, ואולגה בנאריו, אשתו של מזכיר המפלגה הקומוניסטית הברזילאית לשעבר (שכונה "אביר התקווה"), קרלוס פרסטס. בנאריו הוגלתה בשנות ה-30 לגרמניה הנאצית ונרצחה במחנה ריכוז.

הציור הפותח, המקבל את פני הנכנסים לתערוכה, מתאר אירועים אלה ואת הדיוקנאות הספציפיים של המעונים בקולאז' ציורי רחב ממדים. עבודה אחרת מוקדשת לזכרו של זמרהעם והמלחין הצ'יליאני ויקטור חארה, שנרצח עם מאות מעמיתיו באצטדיון סנטיאגו דה צ'ילה ביום פרוץ ההפיכה הצבאית הפרואמריקאית, ב-11 בספטמבר 1973.

עבור קניספל, ציורים אלה הם חלק מביוגרפיה אישית קשה – בתקופת שלטון החונטה הצבאית חבריו ועמיתיו בברזיל נאסרו, עונו ואף נעלמו וגורלם לא נודע. באום אלפחם מוצגים גם הדפסי רשת אחדים מאלבום שיצר קניספל (2002–2008) זמן קצר לאחר תום התערוכה ב"יד להתנגדות" בשיתוף ידידו, היוצר והאדריכל הקומוניסטי הנודע אוסקר נימאייר. ההדפסים, המוקדשים  "לשלום ולעולם טוב יותר" (כפי שרשם נימאייר על אחדים מהם), מאופיינים בהטבעה של יד גדולה, "יד מתרה" כדברי קניספל. היד מאזכרת את האנדרטה בבטון, "יד הזיכרון לאמריקה הלטינית", שהציב נימאייר בשנות ה-90 במכלול זיכרון בסאו פאולו – יד שדמה הנוטף מסמן את מתווה מפת אמריקה הלטינית. כמו כן מוצגת סדרת עבודות מוקדמת של קניספל, ובה איוריו לספר שיריו של אלכסנדר פן "לאורך הדרך" (1956) שמאוחר יותר יצאו לאור באלבום הדפסים.

ב-1954 הצטרף גרשון קניספל למפלגה הקומוניסטית הישראלית, ועד היום הוא חבר מק"י ונותר קומוניסט נחוש שאינו מהסס להציג את עמדותיו המובהקות גם בהקשר הפלסטיני. ב-1958 הוא הגיע לברזיל בעקבות זכייתו במכרז לתכנון עבודת קיר רחבת ממדים, ומאז חי בה כיוצר שותף וכפעיל בתחומי תרבות ואמנות הנושאות מסרים חברתיים ופוליטיים. ב-1964, עקב ההפיכה הצבאית בברזיל, נחלץ ושב ארצה. ב-1995 חזר לברזיל, וכיום הוא חולק את זמנו בין ברזיל לישראל.

לשעות הפתיחה של הגלריה לאמנות אום אלפחם:

http://ummelfahemgallery.org/he

הידיעה מתפרסמת בגיליון השבוע של "זו הדרך"