תנאי עבודה מחפירים במפעל בפתח תקווה בו מצאו את מותם שני עובדים פלסטינים

 

תנאי עבודה ובטיחות מחפירים שוררים במפעל בפתח תקווה בו מצאו את מותם לאחרונה שני עובדים פלסטינים. על כך מוסרת סלוא עלינאת, הפעילה בעמותה "קו לעובד" להגנת זכויות העובדים, ושחקרה את תאונת העבודה הקטלנית. בערב יום ראשון 21 בספטמבר האחרון, ישבו שבעה עובדים פלסטינים שעבדו במפעל "א.ש. אקולוגיות טכנולוגיות" בפתח תקווה לארוחת שבירת צום הרמדאן כשלפתע חדרה לחדר אש גדולה. מרוב פחד עובדים התבלבלו והסתגרו בתוך השירותים במפעל. אחרים הצליחו להימלט בתוך דקות ספורות לפני פיצוץ המפעל. האש התפשטה במהירות "כאילו שערי הגיהינום נפתחו בפנינו" סיפר אחד העובדים שהתכסה באותו הרגע בשמיכה ובזכותה ניצל. שני עובדים נהרגו: ח. ד., היה המפרנס היחידי למשפחה של 9 נפשות, הוא עבד במפעל כעשר שנים ונשרף למוות במפעל וע. עבד במפעל ואב לשלושה ילדים נפטר בבית החולים תל השומר מספר ימים לאחר הפיצוץ . עובד אחר, בן 23 עבד לתקופה של חודשיים בלבד ואושפז במצב קשה בבית החולים בילינסון. בחדר הסמוך לו אושפז עובד נוסף. העובד, אב לחמשה ילדים סיפר על הפתעתו מהשריפה: "לא יודע מאיפה האש באה. עדיין לא השלמתי חודש במפעל וזה קורה לי".  ס. עבד במפעל תשע שנים, סיפר שהמפעל מקבל תוצרת רפואית מכל בתי החולים בישראל כדי לנקות אותם מחיידקים ולשלוח אותם לאתר הפסולת רמת חובב.  בשלוש השנים האחרונות, סיפר, התחיל המפעל לעבוד עם חברה לחומרי הדברה ורמת הסיכון במפעל עלתה. לדבריו זהו לא הפיצוץ הראשון במפעל: "…עברתי ליד אחת המכונות שטחנה חומרים כימיים והמכונה פתאום התפוצצה, מצאתי את עצמי רוקד באש שש דקות. היו לי שריפות קשות ברגליים ובידיים. לקח לי ארבעה חודשים להתאושש. כשביקשתי לחזור לעבודה או לקבל פיצויים המנהל סירב ולעג לי". העובדים תיארו את המזרקים על הרצפה וסיפרו כיצד ס. נפגע ממזרק וסבל מתופעות דלקתיות. העובדים אינם מקבלים כל לבוש מגן או מסיכות, אלא רק כפפות. הם לא קיבלו כל הדרכה ואינם יודעים את מידת הסכנה שיש בחומרים איתם הם עובדים. כל העובדים מהשטחים המועסקים במפעל עובדים ללא אישורי עבודה. מאחר ופחדו להיתפס ישנו במפעל לפעמים שבועיים ברצף, זאת למרות שבתיהם נמצאים במרחק של כ-25 דקות נסיעה בלבד מהמפעל. אורך המשמרת הוא 12 שעות עבודה בממוצע, השכר נטו ברוטו 5,000 ₪ ללא זכויות סוציאליות.  מדוע הסכימו העובדים לעבוד במפעל התשובה שהתקבלה היא שברשות הפלסטינית קשה למצוא עבודה עם שכר הוגן וכי קשה להם להשיג עבודה במקומות אחרים בישראל מאחר ואין להם אישורי עבודה. בידיעה על האירוע בעיתון "הארץ" שפורסמה כעבור שלושה ימים, המשטרה הכריזה כי היא פותחת בחקירה דווקא נגד העובדים הפצועים שעבדו ללא אישורי עבודה. כמו כן, עוד נמסר המשרד לאיכות הסביבה חוקר את נסיבות התאונה. עמותת "קו לעובד" פנתה למנהל המפעל בכדי לקבל את תגובתו אך הוא סירב לענות.
גם העמותה "אדם, טבע ודין" עסקה בשריפה במפעל לטיפול בחומרים המסוכנים בפתח-תקווה ולדבריה "הוא תמרור אזהרה מפני סכנות חמורות הנשקפות לבריאות הציבור ולחייו.
אדם טבע ודין הציגה את עמדתה בדיון בועדת פנים והגנת הסביבה: ריבוי אירועי החומרים המסוכנים בישראל אינו גזירה משמים, הוא תוצאה של הסדר מיושן למתן היתרי רעלים, החסוי מפני ביקורת ציבורית ונעדר שקיפות, למרות ששימוש ברעלים נעשה בסמיכות מסוכנת לריכוזי אוכלוסיה".
השימוש בחומרים מסוכנים, העלולים לפגוע בבריאות, בסביבה וברכוש, הולך ומתרחב מדי שנה ככל שהתעשייה הכימית בישראל מתפתחת, למרות שהסכנות לחיי אדם שטומנים בחובם חומרים מסוכנים הינם חמורים ובלתי הפיכים.
לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, בשנת 2007 עלה מספרם של בעלי היתרי רעלים ב-42% ביחס לשנת 2000. אם בשנת 2000 אושרו רק 944 היתרי רעלים על ידי המשרד להגנת הסביבה, בשנת 2007 כבר אושרו 1331!
באופן לא מפתיע, מבין מבקשי ההיתרים, סורבו רק 7 בקשות.

התמונה העגומה העולה היא שלמעלה מ-99% מהבקשות נענות. כלומר כמעט כל מי שמבקש מהמשרד להגנת הסביבה היתר רעלים – מקבל , וזאת ללא כל ביקורת ציבורית, ללא שקיפות, ולמעשה תוך חסיון מוחלט.

פניותיה של אדם טבע ודין למשרד להגנת הסביבה לקבלת נתונים לגבי מהות הרעלים שהותרו בשימוש לתעשייה כימית הממוקמת בסמיכות למרכזי אוכלוסיה, כמו גם לגבי כמותם, נענו בשלילה בטענת חסיון.    
גם בדוחות השנתיים שמפרסם אגף חומרים מסוכנים של המשרד להגנת הסביבה אין נתונים לגבי מהות חומרים שהותרו לשימוש במהלך השנה, כמותם, לא כל שכן אין כל הסבר לצורך בהתרת השימוש ברעלים אלה והעדפתם על פני תחליפים בלתי רעילים.

 
זה בנפשנו
אירוע החומרים המסוכנים שהתרחש ב 21.9.2008 במפעל א.ש. אקולוגיה בפתח תקווה, שגבה מחיר בחיי אדם, ממחיש את הכשל המערכתי להבטיח את בריאות הציבור וחייו אל מול הסכנות הכרוכות בשימוש בחומרים מסוכנים: המפעל ממוקם בקרבת שכונות מגורים בפתח תקווה שתושביהן נקראו בעקבות האירוע להישאר בבתיהם בחלונות מוגפים, מבלי שהיה בידיהם אז ואין אף היום, מידע על מהות החומרים אליהם הם עלולים להיחשף והסכנות הכרוכות בהם.
למותר יהיה לציין כי לציבור לא ניתנה אפשרות לקחת חלק בכל צורה בהחלטה לאפשר את השימוש ברעלים במפעל השכן, ואף לא היתה לו אפשרות לדעת באילו רעלים נעשה שימוש בקירבתו. 

ריבוי אירועים אלה, אינו מאפשר להשלים עוד עם מצב דברים זה.      
נדרשת רפורמה יסודית שתשנה מן היסוד את ההתייחסות לשימוש בחומרים מסוכנים, ותמנע נזק לאדם ולסביבה. כך נעשה היום במדינות רבות בעולם, והדבר נדרש גם כחלק מהתנאים להצטרפותה של ישראל ל-OECD. הרפורמה צריכה לכלול את העקרונות הבאים:
1.       יצירת הסדר חוקי כולל- בעוד שכיום הטיפול בחומרים מסוכנים מוסדר בשורה ארוכה של חוקים, שלעיתים אינם מתואמים, מוצע כי העיסוק בחומרים מסוכנים יעשה אך ורק בהתאם להוראות ההצעה, ועל פי עקרון הזהירות המונעת. ההצעה תכלול מסגרת מקצה לקצה (cradle-to-grave), שתיתן מענה לכל השלבים בעיסוק בחומ"ס- ייצור, טיפול, הובלה, סילוק. ההסדר יתייחס לשתי הרמות הנוגעות לעיסוק בחומרים מסוכנים – קביעת מדיניות כללית ביחס לחומרים, והסדרת הרישוי לעיסוק בהם, על מנת להגשים את עקרונות המדיניות.
2.       קביעת מדיניות להפחתת היקף השימוש בחומרים מסוכנים – הטיפול בחומ"ס צריך להיעשות על בסיס מדיניות הצופה פני עתיד וקובעת יעדים לטיפול, גם על מנת להפחית מצבורי חומרים מסוכנים ולעודד שימוש ופיתוח של אלטרנטיבות מסוכנות פחות. בקביעת המדיניות תסייע ועדה מייעצת שתכלול מומחים ואנשי ציבור ותעסוק בזיהוי חומרים וסיווגם כמסוכנים, בהערכת סיכונים, מדרוג החומרים המסוכנים ובקביעת מגבלות לעיסוק בחומ"ס.
3.       כלים למניעת אירועי חומרים מסוכנים – החוק הקיים כיום אינו נותן מענה לסכנות החמורות שבאירועי חומרים מסוכנים,  נדרשת הרחבת אחריות העוסק בחומרים מסוכנים על תוצאות הטיפול בהם, וקביעת מנגנוני אכיפה ופיקוח מודרניים, תוך ידוע הציבור במהלך אירועי חומרים מסוכנים ולאחריהם.    
כל אלו היו אמורים להיות חלק מתקנות שהחוק הסמיך את השר להתקין כבר בשנת 1993, אך אלו טרם הותקנו עד עצם היום הזה!
4.       שקיפות ושיתוף ציבור- לנוכח ההשפעה על בריאות הציבור וחייו ראוי כי לציבור תינתן הזכות לקחת חלק בהליכים להתרת שימוש ברעלים ובכל השלבים אליהם מתייחס החוק, וכי כל מידע בנוגע לכך יהיה זמין עבורו. כן נדרש כי יוקם בישראל, במקובל המדינות מפותחות, מאגר מידע מרכזי ונגיש בו הציבור יוכל לקבל את כל המידע בנושאי חומרים מסוכנים.        

 
 
* סלוא עלינאת היא פעילה בעמותה "קו לעובד" להגנת זכויות העובדים.