מעל משולש הכבישים המקשרים בין לוד, מודיעין, שוהם וראש העין מתנוסס תל-חדיד. התל הינו אחד משירי המעלות היותר מובהקים של נוף ים-תיכוני ושל היסטוריה מזרח-תיכונית המשתרעת מתקופת הברזל (האלף השני לפני הספירה) ועד ימינו אנו. בראש התל, השרוי משנת 1948 בעילפון מטריד, נקודת תצפית רחבת היקף ואופק הכוללת את תל-אביב המעטירה על שלל פרבריה הנעוצים בין חדרה לגדרה. ובין שני אלו חיה ונושמת "כיפה אדומה" – שם ספר ילדים נצחי, אך בהוויה הפלילית המקומית הביטוי מצביע על תרגיל הטעייה מתוחכם המוביל, בדרך כלל, למעשי אלימות רצחניים.

בין עידן הברזל לשנת 1948 שקק המקום, שקורא בשמות שונים כחדיד, חדיתא ועוד, חיים עשירים ומגוונים. בשנה זו עלה הכורת על הכפר הפלסטיני חדיד (בשנת 1944 נמנו בו 750תושבים).

האתר אוצר בקפליו העמוקים והסמויים שכבות שעדיין לא נחקרו כיאות. באתר נמצאו שרידים מחומה אותה שזפו, ככל הנראה, עיניו של אלוף פיקוד הפלישה לכנען, הבריגאדיר יהושע בן-נון לצד בורות מים רבים, גתות רחבות, מתקנים חקלאיים, מערות קבורה ודירי צאן מתקופת בית ראשון, שני ומימי החשמונאים, היוונים, הרומאים, בתי אומיה ועבאס ואילך עד ימינו אנו.

אילו קמו לתחייה אבות האומה הישראלית כמו גם מייסדי הכנסייה הנוצרית בצד שליטים, מלכים וסולטאנים ממאות קרובות יותר להווה החמוץ, אין ספק שהיו נפעמים מהמראות הפרוסים לפניהם: שפע דוקר של מבני בטון, מסלולי שדה תעופה העמוסים בתיירי "הכול כלול וחלול" וכולי, בצד מפעלים מצליחים, ופה ושם שדות ופרדסים השומרים על ניחוח חציר וזבל אורגני. אך כאשר אישים אלה ישפילו מבט אל המתחולל מתחת לרגליהם, אל פינות התל הדומם, השפע יתעמעם לחלוטין. אחרי הכול, המראה הנגלה הוא ארעי למדי.

לעתים עולה כותב שורות אלה אל התל בניסיון נואש לפגוש כמה וכמה דמויות היסטוריות, אשר על פי כתבים עתיקים התמקמו באזור. למשל אספסיאנוס – אשר בטרם נבחר לקיסר שימש ראש המטות המזוינים של הרומאים לפני עלייתם לירושלים לכתיבת פרק הסיום של בית המקדש השני. ואולי יחליף כמה מלים עם הגולים ששבו מבבל. על פי ספרי עזרא ונחמיה, בחדיד התיישבו אי אילו שבים שנשלחו לבנות מחדש את חומת ירושלים ולסייע בחידוש החיים בה. ואין גם לזלזל באפשרות לפגוש את רבי עקיבא –  גדול בתורה שברוב טיפשותו תמך במרד המטורף של בר-כוכבא – אשר התגורר תקופת מה בלוד הסמוכה. וגם הגואל, ישוע בן יוסף, בא בחשבון, סביר להניח שהלה, אשר הלך בדרכי הארץ, תפס חרופ למרגלות עץ זית ביום קיצי מעיק. באתר שפע של עצי זית מרשימים ביותר בגודלם ובהיקפם. העתיקים שבהם, בעלי חותמת ותיקות בת מאות שנים, הם ממיטב ההיי-טק של הטבע.

אך במקום לחזר אחר דמויות רפאים נשכחות, פגש החתום מעלה לפני מספר שבועות בשני פלסטינים בגילאי הארבעים, לערך. הללו נולדו בירדן לפליטים שנסו לנפשם מפני הבחורים הטובים של ההגנה/הפלמ"ח שכבשו את הכפר והרסו אותו עד היסוד. השניים מתגוררים בפאתי רבת-עמון ופוקדים את נמל אשדוד מדי חודש במסגרת עבודתם, וכך גם את חדיד, הכפר ההרוס שיכול היה להיות ביתם. במהלך סיבוב באתר הצביעו השניים על שרידים של בתי החמולה ועל מספר אבנים, ציון דל וחמוץ לקברי אבותיהם. המפגש היה קצר, קצר מאד. הם חוזרים למקום באדיקות רבה ובכול ביקור בארץ האבודה.

*

בשלב זה הניצחון בידיי אלה, אשר בתרגילים מתוחכמים, ביניהם סוגים לא מבוטלים של "כיפות אדומות" בנוסח גואלי קרקע ושאר נוכלים, השתלטו על אדמתם ורכושם של מאות אלפי פלסטינים שברחו וגורשו ממולדתם.

התנועה הציונית, שלדבריה באה לחון את עפרה של הארץ הקדושה, מסתמכת על אלמנט שמימי, שעבור רבים הינו שוהה בלתי חוקי, על אודותיו אמר מי שאמר: "אם אלוהים היה קיים הוא היה יורה קרן מוות באלה המדברים בשמו".

כשצופים מתל-חדיד אל פס הייצור המוצלח שמתחתיו קשה לדמיין אך קל לשער שכול השפע הנוצץ יירד לטמיון אם ישראל הנוכחית, המתנשאת, האכזרית, הימנית, הקולוניאלית, הפועלת להפיכתה למוסד סגור על פי המנטרה המחליאה "עם לבדד ישכון", לא תכיר באסון שפקד בעטיה את הפלסטינים. ואז הדממה הפוקדת את האתר כיום תעטוף את כול המונח למרגלותיו.

אבשלום קווה

אבשלום קווה (יליד 1946), סופר, מורה להיסטוריה ועיתונאי. המאמר פורסם בגיליון היובל של "זו הדרך":

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2015break/08/ZuS2015.pdf