האוניברסיטה העברית זכתה לאחרונה במכרז לקיום תכנית הכשרה צבאית–אקדמית ("חבצלות") בקמפוס האוניברסיטה ובתכניותיה האקדמיות. היא עומדת לממש אותו בחודשים הקרובים. "תנאי המכרז תוארו בתקשורת בפרוטרוט ויש בהם כדי לעורר דאגה עמוקה באשר לטוהר ההליכים האקדמיים באוניברסיטה העברית ולעצמאותם" – נכתב במסמך שפרסמה התארגנות המרצים השמאלית בהשכלה הגבוהה "אקדמיה לשוויון". להלן עיקריו:
תכנית "חבצלות" כרוכה בהקמת מעין קסרקטין בשטח האוניברסיטה, שינוהל כבסיס צבאי שמור וחמוש בו יתגוררו החיילים ומפקדיהם. תנאי השמירה והפיקוח עליו יהיו כאלה המקובלים בצבא. מדובר בהפקעת המרחב האקדמי, או חלק משמעותי ממנו, והעברתו לשליטה צבאית, שעקרונותיה ההירארכיים מנוגדים תכלית ניגוד לעקרונות ניהולו של המרחב האקדמי.
בוגרי תכנית "חבצלת" באוניברסיטת חיפה (צילום: צה"ל)
כך, למשל, יתקיים פיקוח צבאי על הנכנסים למתחם זה לצורך מתן שירותים שונים. פיקוח מעין זה יוצר אפליה אקדמית לפי דרישות צבאיות. הצבא יוכל, למיטב ידיעתנו, למנוע כניסה של עובדים לפי מוצאם האתני, או לפי קריטריונים "ביטחוניים". אביזרי פיקוח, צילום וחימוש שיידרשו לצורך אבטחתו הצבאית של המתחם מהווים אף הם מוקד לדאגה בכל מה שקשור בהבטחת פרטיותם של הבאים בשערי הקמפוס, שפרטים עליהם ייאספו, או יימסרו בידי האוניברסיטה לשלטונות הצבא.
אמות מידה אלה אינן מקובלות במוסדות אקדמיים חופשיים. הן מטילות צל כבד על יכולתה של האוניברסיטה לקיים מרחב אקדמי חופשי ופתוח. אוניברסיטה איננה בסיס צבאי, פנימייה צבאית או מתקן אימונים צבאי. עם כל שאיפתה של האוניברסיטה לקבל ללימודים גם חיילים במדים, אין הדבר יכול להיעשות באמצעות שינוי המשטר הפנימי בה – ממשטר חופשי למשטר צבאי.
בנוסף, אנו למדים כי קיומה של התכנית כרוך בהתערבות צבאית נרחבת בתכניות הלימודים, בתנאי העברתן, בזהות המרצים המלמדים בתכנית, בתנאי הרישום לקורסים, וביחסי מרצים–סטודנטים. אלה, כמובן, תחומים אקדמיים מובהקים בהם אמורה להישמר אוטונומיה אוניברסיטאית מלאה, אולם אוטונומיה זו איננה נשמרת לפי תנאי המכרז.
אם הבנו נכון, התכנית מעניקה עדיפות לחיילים הלומדים במסגרתה על פני סטודנטים "רגילים". אוניברסיטה שאין בה תכניות מיוחדות ותקציבים המיועדים לקידום אוכלוסיות מוחלשות ומודרות היסטורית מהאקדמיה – בוחרת להעניק עדיפות לתכניות צבאיות ״מצוינות", הדואגות לקידומם של האוכלוסיות החזקות ביותר בישראל שהרקע הסוציו–אקונומי שלהן ממילא גבוה והנגישות שלהם להשכלה גבוהה איננה מוטלת בספק.
דווקא אוכלוסיות חזקות אלה מקבלות עדיפות ברישום לקורסים, במגורים במעונות ובעיצוב תכנית הלימודים. נוסף לכך, התכנית מאפשרת למפקדים הצבאיים התערבות ביחסי מרצה–סטודנט, ובעקיפין גם בתכני ההוראה ובחופש האקדמי של המרצים, שיידרשו להעביר לידי הצבא מבעוד מועד תכניות הוראה
. כל אלה הם בגדר נסיגה חמורה מאמות מידה אקדמיות חופשיות ואוטונומיות, ומעמידים בסימן שאלה את יחסה השוויוני של האוניברסיטה לכלל תלמידיה ומוריה, את יכולתה (ונכונותה) להרחיק מהם כל פיקוח והתערבות צבאית, ובסופו של דבר את יושרתה האקדמית של האוניברסיטה כמוסד שאין עליו אלא את מורא האמת בלבד.
אנו מצטרפים לדאגה של עמיתינו בחוגים שבהם ילמדו החיילים בתכנית באשר לשינוי דרמטי באופי הלימודים. מדובר בסביבות לימודים המאפשרות, מבחינת פתיחותן ביקורת ומחשבה חופשית, לימודים משותפים של תלמידים יהודים וערבים, של אזרחים ושאינם אזרחים (תושבי ירושלים המזרחית או השטחים הכבושים), ואשר השיח המתקיים בהן אינו יכול להתקיים במסגרות הנענות להירארכיה צבאית ולקולקטיביזם מחשבתי האופייני לקבוצות מגויסות.
האוניברסיטה מסתכנת בשינוי אופי הלימודים בחוגים אלה ובאבדן האפשרות לביטוי ביקורתי בהם. מעמיתינו באוניברסיטת חיפה אנו למדים כי הפעלת התכנית (במתכונת מצומצמת יותר) אכן לוותה בהפרות בוטות של תנאים אקדמיים חיוניים. קבוצות גדולות של תלמידים במדים דחקו את רגלי הסטודנטים האחרים בהרשמה לקורסים ויצרו תנאי הרשמה בלתי–שוויוניים. נוכחותה של קבוצת חיילים גדולה ודומיננטית בקורסים אלה גרמה לשינוי בחוויית הלימוד בהם ולאבדן האפשרות להתבטאות ביקורתית וחופשית במסגרתם.
היו מקרים בהם הופיע בשיעור מפקד התכנית, קצין בדרגת אל"מ, ולמעשה פיקח באופן בלתי–פורמלי על הנאמר בו. אלה תנאים בלתי–נסבלים מבחינה אקדמית. נכונותן של אוניברסיטאות בישראל לאכוף אותם על מוריהן ותלמידיהן מסמנת היחלשות קריטית במעמדה העצמאי של האקדמיה בישראל. היחלשות זו אף חושפת את האקדמיה הישראלית בכלל, ואת האוניברסיטה העברית בפרט, לביקורת בינלאומית חריפה בשמם של ערכים אקדמיים המקובלים בעולם הדמוקרטי. במדינות דמוקרטיות, גם באלה שבהן מערכת החינוך כולה זוכה בסבסוד מלא של המדינה, נשמרת בהקפדה האוטונומיה של מערכת ההשכלה הגבוהה. מצב שבו השלטון והצבא קובעים את אופי הלימודים ומתערבים בתכנים לפי דרישותיהם והעדפותיהם מוכר לנו ממשטרים אפלים.
לפיכך, אנו קוראים לסנאט האוניברסיטה העברית להתנגד לתוכנית זו ולכל תכנית צבאית אחרת, המפקיעה את המרחב האקדמי החופשי לטובת משטר צבאי–היררכי, ומאיימת על אמות מידה חיוניות של אוטונומיה ניהולית וחופש אקדמי מלא. אנו קוראים לאוניברסיטה העברית להימנע מאפליה בין תלמידים ומיצירת מסלולי לימודים מופרדים על בסיס שאינו רלוונטי לדיסציפלינות האקדמיות עצמן.
אנו מביעים תקווה כי סנאט האוניברסיטה לא יאשר תכניות לימודים שאין בהן חופש אקדמי מלא, או שיש בהן קידום של אי–שוויון ואפליה בקרב סטודנטים ועובדים. אנו קוראים לאוניברסיטה שלא לכפות על תכניות לימודים, חוגים או מרצים ליטול חלק בתכניות לימודים המבוססות על היררכיה צבאית המנוגדת לערכי ההשכלה הגבוהה. אם לא תצליח הקהילה האקדמית הישראלית למנוע את קיומם של התנאים הלא–נורמליים הללו והם יהפכו מציאות ושגרה – יהיו לכך השלכות על מערכת ההשכלה הגבוהה כולה.
