'תחת מתקפה': הפרק על הציבור הערבי בדו"ח שהוגש לוועידת חד"ש

האוכלוסייה הערבית בישראל מתמודדת בימים אלה עם אחת התקופות המסוכנות ביותר מאז הנכבה של העם הפלסטיני. בצל הגזענות הגואה שמלבה הממשלה בראשות בנימין נתניהו, אנו עדים להסלמה במדיניות ההפליה הרשמית; להחמרת המצור על האזרחים הערבים בכל הקשור לסוגיות האדמה, הדיור והנישול הכלכלי; להסלמה במדיניות הרדיפה הפוליטית, לפגיעה בחופש הביטוי והפעילות הפוליטית; ולתמיכה ממסדית ברורה בגילויי האלימות בחברה הערבית. במקביל, לא פסקו מאמצי השלטון הרשמיים והלארשמיים, הישירים והעקיפים, להכנעת האוכלוסייה הערבית, לניתוקה מזהותה ומשייכותה הלאומית באמצעות פרויקטים שמסתננים לחברה דוגמת "השירות הלאומי".

2017-04-07_194030

מאז הנכבה, התאפיינו מהלכי השלטון מול האוכלוסייה הערבית בהצרת מרחבי המחייה, לרבות האדמה והדיור, התעסוקה וההשכלה, חופש הפעילות הפוליטית והייצוג הפוליטי. אמנם היינו עדים לשינויים יוצאי דופן ונקודתיים במדיניות הממשלה לאורך השנים, אלא שאלה היו תופעות חריגות וזמניות בלבד שלא שינו מיסודה את המדיניות הציונית.

תחת ממשלת נתניהו הרביעית, אנו עדים להסתה הגזענית שמנהל נתניהו אישית כנציג של הזרם הגזעני המסוכן והקיצוני ביותר בזירה הפוליטית הישראלית. נתניהו מוביל מדיניות הפליה שמדרדרת עוד יותר את הסטטוס הסוציואקונומי של האוכלוסייה הערבית, ויוזם בכנסת ה-20 גל של הצעות חוק גזעניות הנוגעות ישירות לאוכלוסייה הערבית ותומכות בכיבוש ובהתנחלויות, בהיקף שלא היינו עדים לו בכל 19 הכנסות הקודמות.

עם הצעות החוק הגזעניות הנוכחיות נמנים: חוק התכנון והבניה (קמיניץ) שמטרתו להאיץ את ביצוע פשעי הריסת אלפי בתים של אזרחים ערבים בתירוץ של "בנייה בלתי חוקית"; החוק האוסר התמודדות לכנסת של כל מי שתומך בזכותו של העם פלסטיני להתנגד לכיבוש; חוק המואזין שמטרתו לאסור על תפילות בתירוץ של גרימת רעש לשכנים. הצעות חוק אלה הן המשך לשלל ההצעות המסוכנות מאוד שמכוונות נגד העם הפלסטיני בגדה המערבית הכבושה, במטרה לקבע את התמיכה הממסדית בהתנחלויות, ובראשן – חוק גזל האדמות בבעלות פרטית. באותו הקשר אושרו חוקים דוגמת "חוק העמותות", שמטרתו רדיפת ארגוני החברה האזרחית הפועלים למען זכויות אזרחיות ונגד המשך הכיבוש, והחוק המאפשר לשר הפנים למנוע כניסה לישראל של הפעילים הזרים נגד הכיבוש.

הפוליטיקה ברחוב הערבי

בחמש השנים האחרונות ראינו את ההשפעות של מה שכונה "האביב הערבי" על האוכלוסייה הערבית – ובמיוחד את ההתגודדויות הפוליטיות שקמו בעקבותיו. אנו מציינים כאן את נכונות הניתוח והחזון של מפלגתנו בעניין זה, לפיהם האימפריאליזם האמריקאי והעולמי, יחד עם הציונות מאחורי הקלעים, ניצלו את דרישותיהם וכמיהתם של העמים הערביים לצדק חברתי, לחירויות ולסיום הדיקטטורות השולטות, תוך כדי הישענות על קבוצות המשתפות פעולה עם האימפריאליזם, שעלו במדינות אלה כשהן עוטות מגוון מסכות וצורות. נוסף על כך היינו עדים לעלייתן של תנועות האחים המוסלמים, שנתגלו במלוא האופורטוניזם באותן מדינות ערביות – ולא איחר הרגע בו הושיטו יד לקיום הבנות עם האימפריאליזם האמריקאי.

הבחירות לעיריית נצרת (2013) חשפו באופן מיוחד את ההתגודדויות הנ"ל בקרב האוכלוסייה הערבית. שיתוף הפעולה הגלוי והחשאי בין רוב התנועות הפוליטיות, כולל אלו שמתעטפות בגלימה דתית או לאומית, כוון להכות בחזית הדמוקרטית לשלום ושוויון ובמפלגה הקומוניסטית. מהלך זה נתמך ישירות בידי השלטון, כיוון שמק"י וחד"ש הן חוד החנית בחשיפת העמדות והפרקטיקות של התנועות הללו והאג'נדות החיצוניות אותן הן משרתות. השלטון תמך במלכים אל מפני שמק"י וחד"ש מייצגות את הכוח הוותיק והעיקש ביותר נגד השלטון ומזימותיו לדיכוי האוכלוסייה הערבית.

חד"ש נחלה הפסדים עצומים בבחירות לרשויות המקומיות, במיוחד בנצרת. על החזית לעשות חשבון נפש ובדק בית ברמה המקומית בכל סניף, כדי לדון בכל סוגיה בנפרד ולעמוד על הסיבות שגרמו להפסד. אנו ערים לכך שהפסדים לא מעטים הם תוצאה ישירה של מחלוקות בתוך הסניפים, ומשקפים מאבקים פנימיים שחצו את גבולות ההתמודדות החברית והדמוקרטית, והגיעו עד התעצלות במערכת הבחירות.

למרות הנאמר לעיל, איננו מתעלמים מגורמים אחרים, ובראשם מיעוט ההתמודדות בבחירות אלה על בסיס מפלגתי. הכוחות הפוליטיים האחרים לא רשמו לעצמם הפסדים גדולים כי ממילא לא היה להם מה להפסיד. מפלגות מסוימות שייכו לעצמן ניצחונות של מועמדים מסוימים למרות שמועמדים אלה התמודדו ברשימות "חמולתיות" או ברשימות אחרות לא מפלגתיות. אנו מצביעים בדאגה רבה על העובדה, כי גורמים מעולם הפלילים חדרו לבחירות המקומיות כהמשך למגמה שמתרחשת מזה שנים בציבור היהודי.

הקמת "הרשימה המשותפת" בבחירות לכנסת בשנת 2015 תרמה לריסון התחרותיות הפוליטית החדה בין המפלגות השותפות, אך מעת לעת, אנו עדים להתלקחות תחרותיות זו שמסמנת ותוקפת את חד"ש, את מק"י ואת הנהגותיהן.

הניסוי של "הרשימה המשותפת" מחייב מחקר עמוק יותר כדי להעצים את מעלותיה ולתקן את מגרעותיה – כל זה במטרה לשפר ולייעל את הפעילות בלי לגרוע מהרבמפלגתיות ומהייחוד של כל מרכיב ברשימה.