מתחקיר שפורסם בגיליון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות" עולה כי לאורך שנים ארוכות פעל השב"כ בחשאי בבתי-ספר של המגזר הערבי בישראל. אין זה התחקיר הראשון שפורסם בעיתונות העברית בנושא. כבר ב-2001 עיתון "הארץ" פרסם תחקיר דומה שפרטיו ידועים מזה שנים רבות לפעילי חד"ש ומק"י בהסתדרות המורים.

איור: "ידיעות אחרונות"

"מסמכים סודיים שהגיעו לידי 'ידיעות אחרונות' חושפים: לאורך שנים ארוכות פעל השב"כ בחשאי בבתי-ספר של המגזר הערבי בישראל – ובשיתוף משרד החינוך הפעיל מנגנון חשאי לסילוק מורים ומנהלים שכונו 'פסולים', ולטרפוד מינויי אנשי חינוך שנחשדו כעוינים למדינה", מפרטת כותרת המשנה. "במקרים רבים, ה'פסולים' אפילו לא ידעו למה פתאום נאסר עליהם להיכנס לכיתה".

"במשך שנים ארוכות, ימים קדומים בהיסטוריה של מדינת ישראל, זה נשמע כמו אגדה אורבנית", כותבים גיא ליברמן וליאור אילתי, "אותם רסיסי מידע בדבר פעילות אנשי שב"כ במערכת החינוך במגזר הערבי – סוכני חרש אלמוניים המעורבים מאחורי הקלעים במינוי ובהרחקת מורים ומנהלים הנחשבים כגורמים עוינים למדינה".

הפרטים שנכללים בכתבה של "7 ימים" מספקים זווית חדשה, מפורטת ומקיפה למדי. ההגדרה של השב"כ לאיש חינוך עוין שיש להרחיק מהתלמידים. עו"ד חסן ג'בארין, מנכ"ל ארגון עדאלה, מספר לכתבים על מקרים שבהם חברות במפלגה הקומוניסטית הייתה עילה לפסילה, ובאחד המסמכים מוזכר מורה שכינה את בגין "פשיסט" ו"טרוריסט" על רקע הסכם השלום המתגבש עם מצרים. ברוב המקרים, עילת הפסילה נותרה עלומה.

מקרה מעניין שמובא בכתבה הוא זה של רמזי סלימאן, ש"החל לעבוד כיועץ פסיכולוגי בסמינר למורים בצפון הארץ – אלא שאז התקבלה הוראה ממשרד החינוך שלא להעסיקו". גורם בסמינר פנה בעניינו למשרד ראש הממשלה (שתחתיו פועל השב"כ), ושם העבירו את הסוגיה למשרד החינוך, שאישר כי היה זה השב"כ שפסל את העסקתו של סלימאן.

"היועץ הפסיכולוגי סלימאן הוא היום פרופסור ותיק", כותבים ליברמן ואילתי. "בעבר שימש כראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, והיום הוא חוקר במדעי ההתנהגות ובמדעים מדויקים. את אותו מקרה הוא זוכר היטב. 'חבר שלי, שהיה בנציגות חד"ש בהסתדרות המורים, נתן לי מעין עלונים מטעם התנועה וביקש שאחלק למורים. שמתי אותם על השולחן, אפילו לא חילקתי, אבל בגלל השליטה של השב"כ ואווירת החשדנות שהיתה אז – אחד המורים הלך להלשין למנהל. המנהל פחד ודיווח לשב"כ. אחר-כך המנהל הסביר לי שהוא לא היה יכול להרשות לעצמו לא לדווח, אחרת מישהו אחר היה מדווח. ככה הגיעה הוראה לפטר אותי ללא דיחוי. […] ההווי אז היה של פחד והלשנות. כל אחד פחד שהשני ילשין עליו, ומי שהלשינו עליו לא קיבל מינוי, לא קיבל עבודה. אנשים חשדו אחד בשני ופחדו לפתוח את הפה בפומבי. לקירות יש אוזניים, זה משפט ששמעתי אז הרבה פעמים".

לצד המסמכים והשיחות עם אנשי החינוך, כתבי מחלקת התחקירים גם משוחחים עם ראשי שב"כ בדימוס, וגם עם עמנואל קופלביץ, עובד בכיר לשעבר במשרד החינוך שהיה מעורב במנגנון הפסילה של המורים. לדבריו, המעורבות של השב"כ פגעה לעתים קרובות באיכות ההוראה בבתי-הספר. "במקרים רבים מאוד באוכלוסייה הערבית, לטובים ביותר מבחינה השכלתית, מנהיגותית, יש גם נטיות אנטי-ישראליות", הוא מסביר.

לדברי קופלביץ, מערכת הסינון הופעלה במיוחד במקרים שבהם היה צורך למנות מנהלים לבתי-הספר. "היו מקרים בודדים שהאנשים הטובים ביותר לניהול לא היו מקובלים על השירות, ואז נאלצתי לקבל איש חינוך בדרגה שנייה – מפני שמי שהיה בעיני המועמד המתאים ביותר לא היה יכול להתקבל כי הוא נפסל", הוא מוסיף. באופן משונה, הכתבה נחתמת בתקציר של נסיונות בני שני עשורים לשים קץ לתופעה – אבל בלי לספק תשובה חד-משמעית לשאלה האם ועד כמה מעורב השב"כ במינוי המורים גם כיום.

הכתבה ב"הארץ" בנושא שפורסמה ב-2001:

https://www.haaretz.co.il/misc/1.754288

הכתבה שפורסמה בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות":

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5024586,00.html