ד"ר ארנת טורין – ראש החוג לתקשורת במכללת האקדמית לחינוך "גורדון" שבחיפה, ועמיתת הוראה בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל–אביב – פרסמה לאחרונה את ספר "ייצוגי מורים בתקשורת הישראלית". הספר, שיצא לאור בהוצאת מכון מופ"ת, מבוסס על עבודת הדוקטורט שלה. לרגל פתיחת שנת הלימודים, שוחחנו איתה על ספרה.

מדוע לעסוק בייצוג מורים בקולנוע ובטלוויזיה?

אני עצמי הייתי מורה כעשר שנים, ונוכחתי לדעת שמדובר במקצוע מורכב, קשה ומלהיב. אהבתי ועודני אוהבת את העבודה שלי כמורה, וחורה לי חוסר האהדה וההבנה הציבורית למלאכת המרכבה של המורות.

מערכת החינוך בישראל היא מערכת ענייה בחומר. לעיתים קרובות הגישה של מורות למכונת צילום מוגבלת, המחשב לא מחובר למדפסת, המזגנים נושפים רוח חלושה בחמסין, והכיתות דחוסות בארבעים תלמידים. ואף–על–פי–כן המורות נושאות בעול ועושות מלאכתן בהרבה השקעה רגשית וקוגניטיבית. אני מסירה את הכובע בפניהן.

גיבורי הסדרה "זבנג" (צילום מסך)

היה עוד טריגר, בדמות שתי כתבות שערערו אותי. כתבה שהרתיחה אותי התפרסמה בעיתון "הארץ", וניסתה לקשור בין רדידות המורות לבין איכות התיאטרון לילדים בישראל. הטענה העיקרית שם הייתה, שהטעם הדידקטי של המורות מעצב בעקיפין את התיאטרון לילדים כך שיהיה דל, שטחי, רדוד וריקני. הכתבה השנייה הייתה סקר דעת קהל שנערך בערוץ 2. הכתב העמיד מצלמה בסמינר הקיבוצים, שאל את הסטודנטיות להוראה שאלות טריוויה, וערך כתבה שכללה אוסף של תשובות נבערות. לאחר שידור הכתבה התעוררה סערה ציבורית, ואילו אני החלטתי בעקבות זאת לעשות דוקטורט בתקשורת ולחקור את התופעה.

האם את רואה כאן הידרדרות ברורה ודרמטית?

מעניין לציין שההידרדרות הדרמטית החלה ב-1967. עד אז מורים בקולנוע ובספרות היו דמויות גבריות הרואיות, אשר תוארו כמנהיגים חברתיים. סביב מלחמת "ששת הימים" מופיעות בספרות דמויות מורים עם מידה של עיוות.

דוגמא לכך היא ספרו של א.ב. יהושע "שלושה ימים וילד" (1965), שעוּבד שנתיים לאחר מכן לסרט, בו מוצגת דמותו של מורה למתמטיקה אשר מנסה לרצוח את בנה הפעוט של זוגתו לשעבר. בספרו של עמוס עוז "מיכאל שלי" (1967), חנה, בעלת העולם הפנימי המיוסר, היא גננת.

בשנות השבעים, סרטי "אסקימו לימון" וכן סרטי הבורקס לא עשו חסד עם מורים, אשר היו מושא ללעג, בתור נציגי הממסד. בשנות השמונים מופיעים מורים בשני תפקידים: או כמי שמדירים ומייסרים את הגיבור, או כמי שמודרים בעצמם. עם הסוג הראשון נמנית למשל דמות המורה המשפילה והגוערת בסרט "הקיץ של אביה" (1988). עם הסוג השני נמנית דמותו של המורה ההומו ב-"מחבואים" (1979) של הבמאי דני וולמן, שם המורה היא דמות עדינה אשר מקנה לילד רעיונות הומאניסטיים.

נראה כי השינויים בייצוגי מורים משקפים התרחשויות פוליטיות בקנה מידה לאומי, יותר משהם משקפים תמורות במערכת החינוך עצמה. עובדה זו מחזקת את הערכתי כי דמות המורה היא סמל למנהיגות רוחנית וחברתית, ולא רק ייצוג של משלח יד.

יש גם סרטים שהציגו מורים בצורה נאותה?

בשנים האחרונות חל שינוי מהוסס, זעיר וכמעט בלתי נראה, אשר מבשר טובות. דוגמא לכך היא סדרה הטלוויזיה "משמורת" (שודרה ב-2008-2007) שכתבה עירית לינור, אשר הציגה מורות כנשים שיש להן חיים, ותיארה חדרי מורים כזירה של דיאלוגים שנונים. בסרטה של איילת מנחמי "נודל" (2007), המורה היא דוגרית, אנושית ומשעשעת.

אני מעריכה שהשינוי הזה קשור לתמורה עמוקה בחברה הישראלית, שעיקרה הזדהות ואהדה עם שכבות הביניים, שהמורות הופכות למייצגות שלהן.

ומהם הייצוגים השליליים ביותר בהם נתקלת?

יש בארץ תופעה מעניינת בקומדיה הטלוויזיונית, שבה גברים מגלמים נשים מורות. אני מתכוונת, למשל, לטל פרידמן ב-"ארץ נהדרת", יוסי גרבר ב-"זבנג", וכו'. בכל המקרים הללו, הבחירה בשחקן גברי נועדה למקסם את הגרוטסקה, את האימתניות ואת הכיעור של המורות.

ההסבר שאני מציעה לתופעה הוא שהעיסוק הנשי בהוראה מכיל דיסוננס: במקצוע ההוראה קיים הרכיב שייעד "הטבע" לנשים, דהיינו טיפול בילדים וטיפוחם, אך יש בו גם התמקצעות בזירה החוץ–ביתית, הנחשבת לתכונה גברית. הסתירה מתקיימת גם בעצם הענקת תפקיד של עוצמה וסמכות לנשים. מעבר רובה ככולה של מערכת החינוך לידיים נשיות העניק למורות סמכויות נרחבות של חִבְרות ופיקוח על ציבור גדול של תלמידים. באמצעות הגרוטסקה, החברה מעבירה מסר שיש פה עסקת חבילה, שאם את כאישה מקבלת עמדה של סמכות ועוצמה, את נידונה לאבד חלק מנכסיך הנשיים, דהיינו את העדינות והפגיעות.

מה ההמלצות שלך לשיפור מעמד המורה?

בשוק שמתחוללת בו הפרטה, ובמשק בו נשחקים מעמד העובדים והייצוג שלו מול המעבידים, עלינו לשמור ולטפח את ארגוני המורים, שהם נכס מיוחד במינו. הייתי רוצה לראות יותר שיתוף והתקרבות בין ארגוני הנשים לבין ארגוני המורות, ואני מאמינה שתהיה בכך תועלת הדדית.

כמרקסיסטית אני יודעת כי הדימוי ישתנה בעיקר כאשר התנאים החומריים ישתנו. כלומר, שיפור בתנאי ההעסקה ובשכר המורים יניב גם שינוי לטובה בייצוגם התקשורתי.

הריאיון עם ד"ר ארנת טורין עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"