הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות של האוניברסיטה העברית, הגישה לאחרונה תביעה בגין אפליה לבית בית הדין לעבודה בתל–אביב. במרכז התביעה: אי קבלה לעבודה של התובעת מחמת מוגבלותה.

מהקליניקה נמסר כי התובעת, צעירה עם לקות שמיעה, הלכה לראיון עבודה בסניף של חברה גדולה בארץ. ראיון העבודה התנהל באווירה נעימה וברוח טובה, עד אשר סיפרה התובעת למראיין על אודות לקות השמיעה שלה. מרגע שהבין המראיין כי לתובעת לקות שמיעה, וכי היא לא תוכל לשמוע את מערכת הכריזה בסניף, יחסו אליה השתנה באחת, הוא קיצר בדברים ומיהר לסיים את הראיון. כעבור כמה ימים נודע לתובעת כי לא התקבלה לעבודה, היות שלא תוכל לשמוע את מערכת הכריזה בסניף. יצוין כי מדובר בסניף קטן של 15-20 עובדים, ולא הייתה כל מניעה כי יתקשרו עם התובעת באמצעות מסרונים או יפנו אליה באופן אישי. בכתב התביעה נטען כי התנהלות הנתבעת מושתתת על הנחות מוטעות וסטריאוטיפים שליליים כלפי אנשים עם לקות שמיעה, והינה בגדר הפליה אסורה העומדת בניגוד לחוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998.

עו"ד הדס הולצשטיין תמיר, מנחת הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות, מסרה כי מהניסיון המצטבר של הקליניקה עולה כי אין מדובר באירוע חד פעמי בעולם התעסוקה, אנו רואים מעסיקים רבים שלא נכונים לבצע התאמות פשוטות יחסית, על מנת להעסיק אנשים עם מוגבלות. התנהלות הנתבעת, ומעסיקים אחרים כמותה, ממחישה את החשיבות של המשפט בהטמעת נורמות של שוויון ובשמירה על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות.