א' – פיצול שעוד יצטערו עליו
השמאל הצרפתי מגיע לבחירות לנשיאות 2017 במשבר עמוק. מועמדת מפלגת החזית הלאומית מרין לה פן צפויה, לפי הסקרים האחרונים, להשיג מקום ראשון בסיבוב הראשון של הבחירות. הסקרים צופים לה 26 אחוזי תמיכה. גם למועמד מפלגת המרכז "קדימה", עמנואל מקרון, חוזים הסקרים 26 אחוזי תמיכה. למועמד הימין פרנסואה פיון חוזים 18 אחוזים, ולמועמדים השמאליים, בנואה אמון הסוציאליסט וז'ן לוק מלנשון (מנהיג חזית השמאל המאגדת בתוכה גם את המפלגה הקומוניסטית), חוזים הסקרים 14 ו-12 אחוזים בהתאמה. הבחירות בצרפת נערכות בשני סיבובים, כאשר שני המועמדים הזוכים במירב הקולות בסיבוב הראשון מתמודדים על הנשיאות ראש בראש בסיבוב השני. לפי כל ההערכות, עמנואל מקרון צפוי לנצח את מרין לה פן בסיבוב השני ובפער ניכר. מבחינת מדיניות, מקרון, שכיהן כשר הכלכלה בממשלתו היוצאת של הולנד, צפוי להמשיך במדיניותו הכלכלית הליברלית.
טל גלעדי
ז'ן–לוק מלנשון (שני משמאל) במשמרת מחאה בעת שביתה של עובדי רשת המסעות מקדונלדס בפאריס, יחד עם פעילי הקונפדרציה הכללית של העובדים ((CGT ביום שבת 25 במארס האחרון (צילום: ועד העובדים)
כביכול, לא מדובר בחדשות רעות במיוחד. נדמה שהגל הגואה של הימין הקיצוני נבלם בצרפת. מרין לה פן לא מצליחה למשוך אליה מספיק מצביעים כדי להתקרב לארמון האליזה. לעומת טראמפ בארצות הברית, היא אינה זוכה בשום תנופה מיוחדת בקרב המצביעים המכירים את המפלגה ואת עמדותיה מזה עשורים רבים. מועמד הימין פיון, שאיים בקיצוצים עמוקים מאוד במדינת הרווחה הצרפתית, נחלש בסקרים בעקבות פרשיות שחיתות שהתגלו בחודשים האחרונים, ובעימות האחרון הוא נראה כבוי במיוחד. בבחירות שנראו תחילה כמו ניצחון בטוח של הימין, נדמה שדווקא המרכז יוצא כשידו על העליונה. ואולם כאן נמצאת גם ההחמצה הגדולה של הבחירות האלה. דווקא במצב של חולשה רצינית של הימין, השמאל הצרפתי מגיע לבחירות מפולג.
אמון, מועמד האגף השמאלי של הסוציאליסטים, קרוב מאוד בהשקפותיו למלנשון. אם היו רצים יחד, שני המועמדים השמאליים היו יכולים לבנות חזית שמאל גדולה ולהתקרב כדי מרחק נגיעה מהסיבוב השני ומהשלטון. דווקא בתקופה קריטית כל כך לעתיד אירופה, בתקופה בה התמודדות עם המשבר הקפיטליסטי דורשת פנייה חזקה שמאלה, לא מצליחים שני מועמדי השמאל המובילים לאחד כוחות, וזאת בעיקר ממניעים אישיים. כשוועדי העובדים בצרפת יצאו לרחובות למחות נגד הקיצוצים והרפורמות של הנשיא מקרון, ואולי חלילה נגד הנשיאה לה פן, הם יזכרו את הפיצול הזה, ויצטערו עליו.
ב' – מלנשון ואמון: שמן ומים
האם קיים פילוג בשמאל הצרפתי? כן ולא. קשה עד מאוד להגדיר את אמון ואת מפלגתו כ"שמאל", וזו אבחנה לא רק תיאורטית. בשורה ארוכה של נושאים, אמון הוא ממשיך דרכו של הנשיא הניאו–ליברלי הנוכחי, "הסוציאליסט" פרנסואה הולנד. למלנשון תשובות טובות יותר גם בשאלות ארוכות טווח כמו הישארות צרפת בברית נאט"ו האימפריאליסטית או המשך דרכו של האיחוד האירופי הקפיטליסטי. מועמד חזית השמאל, שכיהן בעבר כאחד מראשי המפלגה הסוציאליסטיתֿ, מספק תשובות ברורות ונחושות יותר בשאלות אלה ונוספות, כגון משבר הסביבה ותמיכה פעילה במאבקי עובדים.
חילוקי דעות חריפים קיימים דווקא בין שלוש עמדות בתוך המפלגה הקומוניסטית: תמיכה במלנשון (הרוב – כולל המזכ"ל פייר לורן); קריאה ל"חזית שמאל" עם אמון (שיש לה סיכויים אפסיים ותומך בה מיעוט במפלגה); וקבוצה קטנה יותר הדורשת מועמד קומוניסטי – כפי שנהוג היה במשך עשרות שנים.
יחד עם זאת, הרוב במפלגה הכריע והקומוניסטים התגייסו להצלחתו/הצלחתם, לפעמים עם כאבי בטן קשים עקב התנהגותו של מלנשון כלפיהם.
אין למלנשון סיכוי להיבחר לנשיא צרפת. אך גם לאמון אין סיכוי להיבחר. גם תמיכה של אחד בשני לא תשנה את המצב: בוחרים הסולדים מדרכם של הסוציאליסטים לא יצביעו או "יברחו שמאלה", והאנטי–קומוניסטים שבקרב הבוחרים הסוציאליסטים לא יצביעו עבור מלנשון. מה שנותר הוא להציב אלטרנטיבה ברורה ונחושה – כפי שעושה הגוש בראשות מלנשון.
אפרים דוידי
שני המבטים על השמאל הצרפתי עומדים להתפרסם בגיליון "זו הדרך" הקרוב
