ועדת התמיכה של משרד התרבות הודיעה בשבוע שעבר (19.2) כי תבטל את התמיכה הממשלתית בסך 1.1 מיליון שקל בתיאטרון אל–מידאן. הסיבה הרשמית לשלילת התקציב, רטרואקטיבית, לשנים 2016 ו-2017 – קיום מספר מועט של הצגות לעומת הסף הנדרש. אם לא עומד היה על הפרק גזר דין מוות לתיאטרון הערבי העצמאי היחיד בישראל, מבדר למדי לחשוב כי משרד התרבות אכן ביטל את תמיכתו בתיאטרון אל–מידאן בשל מיעוט הצגות.
בפועל, מיעוט ההצגות נבע מפגיעה אנושה בתקצוב הממלכתי, זכר לניסיונות משרד התרבות לצנזר ב-2015 את ההצגה "הזמן המקביל" שנכתבה בהשראת חוויותיו של האסיר וליד דקה. הצהרות ראשי משרדי התרבות והחינוך חושפות מה באמת עומד מאחורי ההחלטה. במארס 2017 טענה השרה רגב בעניין התיאטרון החיפאי: "זה לא תיאטרון, זו לא אמנות. זה תיאטרון חתרני שפועל נגד מדינת ישראל"; כשנה וחצי לפני כן, טען השר בנט בחשבון הטוויטר שלו: "אני מודיע שמכוח סמכותי כשר החינוך, ובניגוד להמלצת ועדת סל התרבות, מרגע זה ההצגה 'הזמן המקביל' מוסרת מסל התרבות" (ספטמבר 2015).
רגב נחבאת מאחורי הטיעון כי חופש הביטוי איננו שקול לחופש המימון, ועל כן זכותה של המדינה להחליט אלה תכנים היא מממנת. לגרסת רגב ומקורביה, שלילת תקציבים מתיאטרון אל–מידאן (וממוסדות תרבות נוספים, כמו תיאטרון יפו) – אינה פגיעה בחופש הדיבור והיצירה. אך שלילת התקציבים מתיאטרון אל–מידאן היא ניסיון תוקפני להכפיף תרבות עצמאית לתכני הימין הקיצוני ומובילה בהכרח לסגירתו.
זו חובת המדינה להשקיע בתרבות המיעוט הערבי–פלסטיני, המתקיימת בגבורה למרות מאמצים בני עשורים למחוק אותה. מעט התקציבים המועברים אליה הם בבחינת
אוויר לנשימה עבורה. על המדינה לממן מוסדות תרבות עבור אזרחיה. וכשם שהיא מממנת מוסדות תרבות לרווחת אוכלוסיית הרוב, עליה לממן גם מוסדות עבור המיעוט הלאומי, בשפתו ובעריו.
תיאטרון אל–מידאן מייצג מאבק אמיץ למען עקרונות פוליטיים וחופש אמנותי. במשך שנים בחרו שחקניו, במאיו ומנהליו לא להתקפל אל מול איומי הממשלה וההתקרנפות התקשורתית. הערוצים המסחריים, שכינו את אנשי התיאטרון "תומכי מחבלים" והאשימום ב"חתירה תחת קיום המדינה", העניקו רוח גבית לצנזורים המאיישים את ועדות משרד התרבות.
יש לציין לטובה את סיעת חד"ש במועצת העיר חיפה שהובילה את העירייה לתמוך בהמשך התקצוב העירוני לתיאטרון למרות לחצים מכיוון הממשלה, סניפים מקומיים של מפלגות ועמותות ימין. העירייה אישרה את התמיכה העירונית בתיאטרון עבור השנה הנוכחית (1.2 מיליון שקל, 40% מתקציב התיאטרון) בתמיכת 11 חברי מועצה, לעומת התנגדותם של שישה בלבד.
שרת התרבות ממשיכה לרדוף מוסדות תרבות, מרגע כניסתה לתפקיד ועד היום, כמעט שלוש שנים לאחר מכן. אל–מידאן ותיאטרון יפו, שופטי האקדמיה לקולנוע, המשורר מחמוד דרוויש והמשוררת דארין טאטור, הסרט "פוקסרוט" והשחקן נורמן עיסא – כל אלה עוררו את חמת שרת התרבות וסבלו את נחת זרועה. דווקא האמנות היא שמוציאה את שרי הממשלה הפופוליסטים מדעתם. המתקפה של ממשלת הימין הקיצוני על חופש הביטוי והיצירה מאיימת על כולנו: על התרבות והאמנות, על האקדמיה ועל העיתונות החופשית. זו חובתנו לצאת נגד מדיניות זו!
