הבמאי הצרפתי פרנסואה אוזון הגדיר לעצמו כמטרה, להטריד ולזעזע את הבורגנות הצרפתית השבעה. הוא עושה זאת גם בסרטו החדש, "צעירה ויפה", אולם בעשותו זאת – הוא מגלה היעדר מובהק של אחריות חברתית.

הסרט מתאר שנה בחייה של איזבל (מארין ואכט), נערה בת 17 ממעמד בינוני–גבוה, שחיה חיי נוחות בפאריס עם משפחתה. במהלך חופשת קיץ, היא מאבדת את בתוליה, ועם שובה בסתיו לבית–הספר – היא הופכת לנערת ליווי. המעבר מחיים נורמטיביים לכאורה לחיים–כפולים מוצג בצורה חדה, ולא ניתן כל הסבר לתהליך הנפשי אותו עברה, ששכנע אותה ליצור קשר עם גברים מבוגרים דרך האינטרנט, ולהיפגש עמם בבתי מלון תמורת 300 יורו למפגש.

השאלה "מדוע?" נותרת ללא מענה במהלך הסרט כולו. היא נשאלת במפורש גם על–ידי הסובבים את איזבל – אמה והפסיכולוג שלה – מבלי שתינתן לה תשובה. ברור, כי לא מדובר בצורך חומרי, שהרי לא רק שמשפחתה נהנתה מרווחה כלכלית, אלא שאיזבל עצמה לא עשתה כל שימוש בכסף שקיבלה מלקוחותיה.

נראה, כי הסיטואציה נבנתה כך, שאוזון יכול לשגר חץ אל ליבו של קהל צופיו המגיעים "מבית טוב", ולהכריח אותם לחוש אי–ביטחון גם בתוך המציאות הבטוחה בה הם סבורים שהם חיים (זו יכולה להיות גם הבת שלך!). נוגעת ללב, אך גם פתאטית, היא הסצינה בה האם הנואשת של איזבל, המנסה ללא הצלחה "לגאול" את בתה, מציעה לה ששתיהן יצאו לסופשבוע של שופינג בלונדון, כדי להדק את הקשר ביניהן. הניסיון לשפוך כסף כדי לשקם סמכות הורית או כדי לבנות מערכת יחסים בריאה בין אם לבת – מוצג ככישלון.

המקומם בסרט, הוא הצורה הלא–אחראית בה הוא מציג את מציאות חייה של אישה החיה בזנות. בדיון הציבורי המתנהל לעיתים, גם בצרפת וגם בישראל, מככב המיתוס לפיו נשים שחיות בזנות "בחרו בכך", שכן מדובר ב-"כסף קל". לא תמיד מובלטת העובדה שמרבית הנשים שחיות בזנות עושות זאת כתוצאה ממצוקות חיים קשות, חומריות ונפשיות, וכי רבות מהן חוו ועדיין חוות התעללות מינית, סובלות מאלימות, ומידרדרות לסמים ולאלכוהול.

ברוח האידיאליזציה, הזנות בסרטו של אוזון מוצגת בצורה סטרילית. איזבל מעולם לא הותקפה באלימות בידי איש מהגברים הזרים עמם נפגשה. היא לא נאנסה בידי איש מהם. והיא לא חשה כי היא זקוקה לסמים ואלכוהול כדי להתמודד עם מציאות חייה.

במובן זה, הסרט הוא לא רק בלתי ריאליסטי וחוטא לתיאור מהימן של תופעה חברתית, אלא גם עלול לסייע בקיבוע תפיסות שמרניות, אשר אינן תופסות נשים החיות בזנות כקורבנות של דיכוי, ושאינן תופסות גברים המשתמשים בשירותי זנות כשותפים לאותה מערכת דיכוי.

לעומת האופן הלא–ריאליסטי בו עוסק אוזון בניצול מיני של נשים, הסרט הישראלי "שש פעמים" – סרט הביכורים של הבמאי יונתן גורפינקל – בולט בגישתו הריאליסטית. הסרט זכה בקטגוריית "מבט אחר" בפסטיבל סן סבסטיאן בספרד (2012), וזכה בשלושה פרסים (סרט ביכורים עלילתי, תסריט ושחקנית) בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה (2013). מתחילת החודש, הוא מוקרן גם באופן מסחרי בבתי–קולנוע בארץ.

הסרט "שש פעמים" עוקב אחר קורותיה של נערה בת 16 בשם גילי (סיוון לוי המצוינת, שזכתה בפרס אופיר 2013 בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר), שעברה ללמוד בתיכון יוקרתי בהרצליה. גילי, שמצבה הכלכלי של משפחתה אינו מוצלח כשל התלמידים הסובבים אותה, צמאה לרכוש את חיבתם, ועושה זאת באמצעות מיניותה.

בכל אחת משש האפיזודות המוצגות בסרט, היא מאפשרת לנערים לנצל אותה מבחינה מינית בצורה שהופכת יותר ויותר בוטה ומבזה. גילי סבורה שהיא שולטת במצבה, ואף מתרברבת שהיא זו המנצלת את הנערים עמם היא נפגשת. הן היא והן איזבל, הדמות הראשית בסרט "צעירה ויפה", סבורות, אולי, שהן חדלו להיות נערות (מושג המקפל בתוכו חולשה) והפכו להיות נשים (ולכן, עצמאיות). אולם שתיהן הולכות ונשאבות לתוך המצב בו הן נתונות, והופכות לקורבנותיו. הדיאלוגים אמינים להחריד, והתסריטאית (רונה סגל) שיקפה בצורה מדויקת שיח עכשווי של בני נוער.

"שש פעמים" מתאר – בצורה שאינה דידקטית כלפי הצופים, וגם אינה שיפוטית כלפי הדמויות המופיעות בו – כיצד נשחקים, ביומיום, מושגים כגון "הסכמה" או "רצון". האם העובדה שנערה או אישה אינה מסרבת במפורש לעשות מעשה שהיא אינה מעוניינת בו, וזאת בשל יחסי הכוח הקיימים שאינם בשליטתה, פירושה שהיא עשתה מעשים אלה מרצונה? האם העובדה שהיא לא אמרה "לא", פירוש הדבר שהיא הביעה את הסכמתה? שהרי לעיתים, גם אמירת "כן" היא אקט שאינו מבטא "רצון חופשי".

הסרט קשה מאוד לצפייה, לא משום שהוא מכיל אלימות גראפית (האלימות בו היא כמעט אך ורק סמלית), אלא בשל ההבנה שאין הוא מתאר תופעת–קצה, הקיימת בשולי החברה הישראלית, אלא מדובר בייצוג של תרבות אונס, הרווחת לא רק בחברת נעורים, כמו זו המתוארת בסרט, אלא גם בצבא, במקומות עבודה ועוד. התובנה שיחסי כוח מעמדיים ומגדריים הם מוחשיים ונוכחים גם בסיטואציות אינטימיות, היא תובנה מזעזעת. והסרט מצליח להמחיש אותה, בצורה שאינה מאפשרת להישאר אדישים.

אורי וולטמן

"צעירה ויפה" בימוי ותסריט: פרנסואה אוזון. שחקנים: מארין ואכט, שרלוט רמפלינג, פרדריק פיירו, ג'רלדין פאילאס.

"שש פעמים" בימוי: יונתן גורפינקל. תסריט: רונה סגל. שחקנים: סיוון לוי, אביתר מור, רועי ניק, ניב זילברברג.

המאמר עומד להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"