שחיתות ואי-שוויון: ניתוח מערכתי של התופעה במלאות שנה להפגנות בפתח תקווה

אפשר לראות את שנת 2017 בסימן מחאת פתחתקווה, שהפכה המובילה, הדומיננטית והעקבית ביותר כיום. הערב, מוצאי שבת, יציינו המפגינים שנה שלמה, 52 שבתות, של הפגנות מול ביתו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט. בבסיס מחאה זו – ההתנגדות לשחיתות שהתפשטה בישראל כמו אש בשדה קוצים. אבקש להציע התבוננות בתופעת השחיתות ובקשר שלה לאישוויון כלכלי.

2017-11-18_172011

פרסום ברשתות החברתיות של ההפגנה השבועית בפתח תקווה

מהתבוננות במדד השחיתות של "ארגון השקיפות הבינלאומי", אפשר לראות את הירידה החדה של ישראל במדד זה. בשנת 1996 נמצאה ישראל במקום ה-14 במדד, כלומר כמדינה בה השחיתות ברמה ממוצעת. בשנת 2001 נמצאה ישראל במקום ה-16 (יחד עם ארה"ב). בשנות האלפיים ירדה ישראל לעשירייה השלישית, ולאחר מכן גם לעשיריה הרביעית ומאז נעה ביניהן. לפי מחקרו של דורון נבות, ב-25 השנים האחרונות הוכפל מספר חברי הכנסת שחסינותם הוסרה בגין חשד לקבלת שוחד.

מה קרה בישראל בשנים אלה? המאפיין המובהק ביותר של ישראל בראשית שנות האלפיים היה שינוי דרסטי ימינה במדיניות הכלכלית בניצוחו של בנימין נתניהו בעת שכיהן כשר האוצר (2005-2003). ההפרטות והקיצוצים גרמו לעלייה גדולה בשיעורי אי השוויון והעוני. במקביל לעלייה בעוני ובאי השוויון, נעשתה ישראל מושחתת יותר. חיים ויצמן וברוך מבורך מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת ת"א, שחקרו את דירוגה של ישראל במדד השחיתות בשנים 2000-2011, הגיעו למסקנה שישנו קשר חזק בין אי שוויון כלכלי לבין רמת השחיתות, כך שאי שוויון אחראי להתגברות השחיתות יותר מאשר השחיתות תורמת לאי השוויון במשק.

תופעה זו איננה ייחודית לישראל. מחקרים שנערכו בנושא בעולם הגיעו למסקנות דומות. ההסברים לכך רבים. חברה לאשוויונית מקוטבת לעשירים מאוד ולעניים מאוד. בחברה כזו, לשכבות החזקות אמצעים ואפשרויות רבים ויותר לפעול בשחיתות מאשר בחברה בה ההון מחולק באופן שוויוני יותר. פטרי פרידמן, נכדו של מילטון פרידמן ופעיל ליברטריאני, הסביר שחקיקת חוקים המיטיבים עם בעלי ההון תימשך גם כאשר היא נגד האינטרס הכללי, מפני שברשות בעלי ההון המשאבים הכלכליים והנחישות

להשתמש בהם כדי לשמר את מעמדם. בחברה בה אי השוויון גבוה מאוד, יש לבעלי ההון הרבה מה להפסיד אם יפעלו בצורה תקינה, חוקית והוגנת. נכונותם לפנות לשחיתות מתעצמת.

מנגד, ברשות העניים משאבים מעטים, ועל כן יכולתם מוגבלת להיאבק במעשי השחיתות ולפקח על הרשויות. יתרה מכך, מחקרים מראים כי בחברה לאשוויונית ישנה רמת אמון נמוכה של האזרחים במוסדות השלטון ובחוק, אשר ייתפשו (ובצדק) כמוטים לטובת האליטה הכלכלית. הלוך הרוח הזה מוביל למסקנה שאין דרך אחרת להתעשר מלבד השחיתות, ובסופו של דבר להשלמה עם השחיתות כמצב חברתי טבעי.

מחקרים נוספים מראים שבחברה לאשוויונית, גוברת הנטייה של חלקים נרחבים באוכלוסייה למעשי שחיתות זעירה. לפי מחקרים שערך האיחוד האירופי, השוק האפור והשחור בבולגריה הם הגדולים ביותר באירופה, ולא במקרה. בבולגריה מונהג מס הכנסה אחיד של 10% לכולם, שנתפש כמס לא צודק באופן קיצוני מפני שאינו מתחשב בפערי הכנסות בין עשירים לעניים. לכן, למרות שיעורי המס הנמוכים בבולגריה, שיעור העלמות המס שם הוא הגבוה ביותר באירופה. ריסוקה של מדינת רווחה הוא גורם נוסף המאלץ שכבות מוחלשות לנקוט צעדי שחיתות כדי להשיג שירותים שהמדינה אינה מספקת.

מדיניות ההפרטות היא גם כן כר פורה לשחיתות. שחיתות תופיע לרוב במפגש בין המגזר הפרטי לציבורי. חברות פרטיות ובעלי הון המתמודדים במכרזים מנסים לשחד כדי להטות את הכף במכרז לטובתם ולהגדיל את רווחיהם. ירון יעקובס, מנכ"ל רשות החברות לשעבר והאחראי להפרטות רבות, סיפר בראיון ל"הארץ" על ניסיונות רבים של בעלי הון ומקורביהם להשפיע עליו באמצעות קשריהם עם פוליטיקאים. לדבריו: "נתקלתי בתופעות מאוד לאפשוטות של ניסיונות להשפיע על מהלכים לפני ותוך כדי הפרטה, גם של פוליטיקאים וגם של מקורביהם, לטובת אנשי הון". חלק לא מבוטל מבעלי ההון לא יבחל בהשחתה של המערכת הפוליטית והמגזר הציבורי למען האינטרסים שלהם. כך לדוגמא, שחיתות חמורה בהיקף של 20 מיליוני שקלים התרחשה בעקבות הפרטת מערך הניקיון ברכבת ישראל: החברה הקבלנית הפרטית שיחדה פקחים שיאשרו עבודות ניקיון שכלל לא בוצעו, וקיבלה על כך תשלומי עתק.

צפוי, הפרטות מעודדות שחיתות לא רק בישראל. מחקרים מצאו כי ההפרטות המסיביות שנערכו ברוסיה ובאמריקה הלטינית בשנות ה-90 השחיתו את המערכת כולה, וברוסיה גרמו לקרימינליזציה של החברה ושל השלטון. האוליגרכים פעלו להחלשת התערבותה וכוחה של המדינה בכלכלה, וכדי לשמר את האינטרסים שלהם ולהגן על רכושם התנהלו בשחיתות. מחקר שנערך ב-290 מועצות מקומיות בשבדיה מצא, כי רמת השחיתות הייתה נמוכה יותר דווקא היכן שההוצאה הציבורית והמגזר הציבורי היו גדולים יותר. דנמרק, למשל, בה שיעור העובדים במגזר הציבורי הוא הגבוה ביותר בין מדינות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), נחשבת המדינה ששיעורי השחיתות בה הם הנמוכים בעולם.

אבי קליין