בחירתו של וולודימיר זלנסקי לנשיאות אוקראינה לפני כשנה לוותה בתקוות גדולות לשינוי. אוקראינים רבים ראו בזלנסקי מנהיג שיוריד את המדינה מדרך הפשיזציה והלאומנות שאפיינה את חמש שנות נשיאותו של קודמו בתפקיד, פטרו פורושנקו "מלך השוקולד".
הנשיא טראמפ וידידו זלנסקי (צילום: הומינטה)
בכתבה שהופיעה ב"זו הדרך" עוד בטרם נערכו הבחירות לנשיאות, ציינתי כמה מההבטחות שפיזר זלנסקי על מנת לסחוף אחריו את הציבור שדרש שינוי: החל בביטול החוקים האנטי–קומוניסטיים ובהכרה בחוקיותה של המפלגה הקומוניסטית (שהוצאה אל מחוץ לחוק) ועד להפסקת פעילותן של המיליציות הפשיסטיות המשתוללות באוקראינה.
אך זלנסקי ומפלגתו, "משרתי העם", בחרו להידמות למקבילתם הישראלית – "כחול לבן" בראשות הגנרל בני גנץ. מרגע עלייתם לשלטון החלו זלנסקי ואנשיו לאמץ עמדות ימין מובהקות, על מנת לרצות את פורושנקו ותומכיו המעטים, אשר האשימו את זלנסקי שהוא "בוגד פרו–רוסי ותומך הקרמלין".
זלנסקי אמנם אינו בובה של הקרמלין כמו שמנסה להציגו הימין הפשיסטי, אולם הוא בהחלט משרתם של האוליגרך האוקראיני–ישראלי איגור קולומויסקי ושל קרן המטבע הבינלאומית. לבקשת הקרן (שתחת ההגמוניה אמריקאית) העביר זלנסקי שורה של רפורמות ניאו–ליברליות, אשר פגעו לא רק במעמד העובדים האוקראיני אלא גם בסביבה. הפיכת היערות העתיקים של מערב אוקראינה לסחורה בשוק הקפיטליסטי באמצעות ביטול האיסור על כריתת העצים – חוק שירשה אוקראינה מברית המועצות – היא פגיעה אנושה בסביבה הטבעית. צעד זה הוא הוכחה נוספת לכך שקפיטליזם צועד יד ביד עם הרס סביבתי ופגיעה במערכות אקולוגיות.
כמו–כן בחר זלנסקי להמשיך ואף להעמיק את הברית החשוכה שכרת קודמו בתפקיד פורושנקו עם מיליציות ניאו–נאציות. משרד הפנים האוקראיני אישר לאחרונה לעיריות לספח באופן רשמי מיליציות אלה כיחידות עזר במשטרה ולהסתייע בהן "בהשלטת החוק". כתוצאה ממהלך זה, מסתובבים כעת חברי המיליציות חמושים ברחובות הערים, חסינים ממעצר ומפיקוח. מיליציות אלה אחראיות לעשרות התקפות על פעילי שמאל ועל מיעוטים לאומיים ברחבי המדינה.
בעוד קרנה של מפלגת "משרתי העם" הירוקים יורדת והימין הקיצוני מדשדש במקום, מתחזקת המפלגה הסוציאל–דמוקרטית "מפלגת האופוזיציה – למען החיים", המזוהה עם המיעוט הרוסי באוקראינה. אך גם מפלגה זו מובילים בעלי הון מתקופת שלטון ינוקוביץ' – ויקטור מידבדצ'וק המקורב לפוטין, וואדים רבינוביץ' בעל האזרחות הישראלית.
נראה כי בהיעדר אלטרנטיבה שמאלית עקבית, שלטון ההון באוקראינה מובטח. רק חיזוק ובנייה מחדש של השמאל האוקראיני האמיתי, הקומוניסטי והפטריוטי, יכול לגבש אלטרנטיבה עממית ולהוביל שינוי מהיסוד.
עידן סלצוקר
